המתנה הכי טובה על מה לספר? היכן להתחיל? כיצד לצבוע את הסיפור? "יחד מעניקים מתנה"? "כך חגגנו מסיבת חיידקים"? לא. לא, כי זה לא מעניין ולא כי זה לא חשוב. יש כאן צבע אחד והוא השולט. יש כאן סיפור אחד שעומד הרבה מעל כולם והוא כולו ורוד. "שלום, קוראים לי
תעוזה
זרימה
לפני כל רכיבת שטח עם קבוצת הבנות ה"עזות" שהצטרפתי אליה, שקשקתי מרוב פחד, אך לא ויתרתי לעצמי. כל שבוע מחדש שבתי והתמודדתי במגרש. בתום רכיבה רגע לפני סיום הנבחרת, רק מילה אחת הדהדה בראשי: זרימה. לראשונה, רכבתי מבלי לדלג על אף מכשול וממש כמו עיזה, לקפץ מעל כולם ללא כל קושי.
מסיבת חיידקים
מסיבת חיידקים (1) המקבץ מגזרים ומגדרים שונים יחד, (2) במקום המשרה יופי והשראה כדי (3) לחקור ולגלות שערים המובילים לגילוי עצמי ותנועה לקראת שינוי חיובי.
רדיפת ניסים
לא תודה! אצלנו במשפחה לא אוהבים ניסים. "נס" בא בעקבות אסון, או לכל היותר משבר. למרות הנאמר, מצאתי שמתוך המשברים העמוקים ביותר צומח שינוי. מתגלות דרכים המסתעפות למקומות נפלאים, מֶטָמוֹרְפוֹזָה שפשוט לא הייתה מלבלבת לולא הטלטלות והמהלומות שבדרך. על מחלתו צוטט מייקל ג'יי פוקס: "לעתים מזומנות אני אומר שאין בידי
להיות האור
הרהרתי בקול ערב חג, אני וכל עם ישראל עמדנו בתור לקופה. איש אחד שאל אותי אם אני אחרונה בתור. לא עבר ולו רגע קל וגברת אחת ניסתה להידחף ולתפוס את מקומו. חייכתי לי בלב על תגובתו המנומסת, החמימה והלא טיפוסית. בזמן שחיכיתי לקופאית, העפתי מבט בתוכן עגלת הקניות שעמדה לידי,
פסגות נשגבות
כשאהיה גדולה … מעולם לא רציתי להיות לוחמת אש. לא זכורה לי תשוקה לכבות שרפות … זיכרונות חמקמקים מרקדים להם אי שם בתוך הקפלים העמוקים במוחי. מובן שתמיד היה משהו שעורר את תשוקתי, חפץ תורן נוצץ שקרץ לי, אך מעולם לא חשתי יעוד לתפקיד או משימה, משהו שקורץ וקורא
היה הג'יני של עצמך
לכל מי שהעז לצאת למסע גילוי, לכל לב שפועם בפליאה ליכולות גופו, אני מברכת בהילה של הודיה. ולכל מי שטרם חשף את הרז המתוק בתוכו זה העת לצאת לצעדה! רכיבת מבחן פעם לפני נסיעה לחו"ל הייתה שנתי נודדת. מראות רבים חלפו בראשי, אירוע שצץ לו ברגע האחרון וגרם לי להחמיץ
שיח חדש
שינוי מגיעה במקומות בלתי צפויים. רציתי לספר על פעילות שנוצרה לגמרי במקרה. הכל התחיל ברכיבת אופניים ביום שבת אחד על יד המושב ציפורי. למי מכם שפספס את המפגש המקורי, מזומנים לקורא כאן… השבוע פשוט רציתי לספר על ריון מרגש שהזדמן לי בשבת האחרונה בעקבות רכיבת אופניים משותפת בין נשים
טיול במשולש
לא מה שחשבתם… שבוע שזור אירועים טלטל אותי בין תקווה לייאוש שוב ושוב. התעוררתי לשטף דיווחים על פיגוע דריסה, לשם שינוי הוא לא היה בישראל, לא שזה הפחית את הכאב. טרור הוא טרור, היכן אשר הוא. כואב. .Je suis Nice שמונים וארבע סיפורים נתקעו באמצע. סוף לסיפורי אהבתם, שמות הילדים
8 דרכים כיצד לא לפסוע בשביל הבריאות!
8 טעויות שעשיתי בדרך לאורח חיים בריא – כך תצליחו להימנע מהן!!! פוסט זה הופיעה קודם לכן בעיתון הארץ. הייתי חיילת בודדת; עליתי לארץ עוד בטרם מלאו לי עשרים. חזון, נחישות ולא מעט חוצפה הובילו אותי לכאן. תכונות אלו מסייעות לי ומנווטות אותי עד עצם היום הזה. בעבר הלא רחוק, היו
פרויקט פינק
הרגעים האלו מטריפים אותי! קורה משהו מדהים ואתה חוזר לסדר יומך. לא עוברות כחמש שניות ופתאום אתה מבין, עבר עליך משהו יוצא דופן. גם כאן תגובתך משתהה. יש שבריר שניה שבה אתה יכול להסתובב, לרוץ, לדבר, להגיב, ולתקן את תגובתך הראשונית. מניסיוני, אם אתה לא מגיב במהירות, זהו זה, הלך
חזרות לעתיד
פחד, אויב או ידיד? לאיזה מחנה הוא משתייך? הפחד מונע ממני להתקרב יותר מידי קרוב לתהום כשאני רוכבת על האופנים שלי, הוא זה השומר עלי מכל משמר, הוא חברי הטוב. הפחד ההוא, המשתק, המונע ממני מלפרוץ מחסומי חלומותיי, אינו נימנה על חבריי! להשתתק מפחד, מכירים את התחושה? הפחד הראשוני
אישה ברת מזל
דרכי לריפוי הייתה מפותלת, מלווה בייאוש, כאב, וכן, טרור. לא היה לי שמץ של מושג לגבי זהותה של המחלה ה"בוודאי" ממאירה השוכנת בגופי. לא ידעתי לאן לפנות. לעיתים היו הבחירות שלי פזיזות ואף מוטעות; למרות זאת, בחירות אלה עיצבו אותי מחדש. מתוך החשכה מצאתי אור ומתוך הצער בחרתי בשמחה.
13 ירחי לידה
הכוח הוא שלנו! בקולנוע על ידכם… מזל טוב לרך הנולד! כנראה כל הלוויה מלווה בלידה. זמן קצר לאחר מות אבי התחלתי את "פרויקט הספר". אספתי מכתבים (היו ימים!) שאני ואבא כתבנו אחד לשני. הוספתי דברי הספד, שירים ועוד כתובים בעלי ערך רגשי. צילמתי אותם על נייר צבעוני סגלגל וכרכתי מספר "ספרים"
דמי חנוכה
היו ימים… פעם בבית התינוקות בקיבוץ היו מוסיפים סוכר לבקבוקי המים של התינוקות, כמו כן היו הזאטוטים מתרוצצים בפעוטון כאשר בפיהם בקבוק מלא במיץ פטל. אני אהבתי לשתות קולה. תמורת חטיף סניקרס או עוגת גבינה הייתם קונים את עולמי. יקירי היה שותה קפה עם שלוש כפיות סוכר… חולים השבוע ליוויתי
סי יו
הדוקטור אמר אף אחד לא אמר שאני חייבת לעבור את הניתוח. watch shinyessays הדוקטור אמר שיתכן ומקור המועקה מגיע מלחץ באזור הצוואר על חוט השדרה, רמז שקיבוע צווארי עשוי לפתור את רשת הכאב העוטפת את גופי. אמר, אז אמר. הוא גם אמר שלא קיים דבר כזה אלרגיה לטיטניום. כך קבע
יש לי חלום
לכל איש יש שם כפי שלכל אחד מאתנו ארוז קצת אחרת, בכל מיני צורות, גדלים וצבעים, לכל אחד מאתנו החלום הייחודי לו. יש בעלי חזון גדול ונשגב ויש אחרים להם אוסף של חלומות קטנים. בין אם נסתר או גלוי לכל, לכל אחד מאתנו להט בלב. לרוב, חלומות קטנים מעסיקים את
12 ציוני דרך שאסור לפספס!
למעט כמה חוקי יסוד כגון חשיבות "משמעת מים" וחבישת כובע בשמש, רובינו מגששים את דרכינו באפלה. אינני מתיימרת להיות ספורטאית דגולה, אך למדתי רבות מכאבי הגדילה בדרכי ואשמח לשתף בידע שצברתי לאורך השבילים. פוסט המשך לפוסט "מגששים באפלה". אגרתי ידע רב שנראה לי כי מן הראוי לחלוק עם הקוראים.
פניית פרסה
כל אחד מאתנו צריך לעסוק במשהו שהוא אוהב במהלך חיו. מצא לך עיסוק שאתה אוהב, עבודה ש"תעיף" אותך מהמיטה בכל בוקר. לדעתי רק אחד שאינו שפוי בדעתו ימשיך ויחפש עיסוק זה או אחר רק משום שזה נראה מרשים בקורות החיים שלו. זה דומה לאותו הניסיון לנסות ולשמר קצת מין לוהט
אומץ חומץ
ילדה קטנה, שמחה, מאושרת בחלקה. כמו כל שאר הילדים, שיחקה, השתוללה ורקדה. אהבה להתנסות ולטעום: כל חפץ עורר את סקרנותה. היא לא היססה לגעת, בכל דבר חדש שהיא פגשה בדרכה. אהבה את החופש והדרור שהיא הרגישה כאשר קפצה על מיטתה ללא בגדים. מה יגידו ומה יחשבו כלל לא עניין אותה.
ברלה, ברלה צא החוצה
משחק ילדים השיער מלבין בקצב בלתי נשלט. הקידומת זוחלת ומתקדמת לה שנה שנה. בקרוב אמצא את עצמי רשומה כאזרחית וותיקה.. אם כך הדבר, למה אני עדיין מרגישה עמוק בתוכי כילדה? האמת שזיכרון ימיי הילדות הולך ודועך כחלום רחוק. הזיכרונות פרוצים ומטושטשים. בעזרת השרידים שנותרו אני מרכיבה תמונות והיום נזכרתי במשחקים
ממלאה פי מים
אני מדברת בקול רם, צעדיי נשמעים למרחקים ואין לאף אחד צחוק מתגלגל כמו שלי. יש לי מין כזה צחוק שאי אפשר להתעלם ולא לשים לב אליו. תהיו בטוחים שבקטעים המצחיקים בסרטי הקולנוע יהיו הראשים מופנים אלי ולא על המסך הגדול. כווווולם רוצים לדעת מי זאת ששוברת את השקט באולם. הצחוק
החלום שהתנפץ
היה היה זוג מאוהב… הם היו עניים מרודים או בקיצור לא היה להם גרוש על התחת אבל הם לא נתנו לזה לעמוד בדרכם. הם היו מאוד מוכשרים ומצליחים בכל מעשיהם והקדימו את זמנם בעיסוקיהם והשכלתם. הוא היה יפה תואר, חם לב, מאושר, שאפתן ומוכשר. היא הייתה יפיפייה, מלאת תשוקה וחכמה.
רומן ערוך עם שיער ארוך
שלושים וארבע שנים נשואה, מה זה אומר עלי? שאני זקנה?! נכון, אמרתי כבר שהזיכרון שלי לא משהו אבל מדי פעם, צפות ועולות כמה תמונות. אני זוכרת את יום הולדת השלושים (או אולי היה זה הארבעים) של אמי. חרוט אצלי בזיכרון שהיא הייתה מאוד לא מרוצה וזאת בלשון המעטה, מהמעמד