לכל איש יש שם

כפי שלכל אחד מאתנו ארוז קצת אחרת, בכל מיני צורות, גדלים וצבעים, לכל אחד מאתנו ‏החלום הייחודי לו. יש בעלי חזון גדול ונשגב ויש אחרים להם אוסף של חלומות קטנים.‏

בין אם נסתר או גלוי לכל, לכל אחד מאתנו להט בלב. לרוב, חלומות קטנים מעסיקים את זמנינו היקר ואילו ‏החלום האוּלְטִימָטִיבִי נדחק, אם במודע ואם בלא, לפינה מרוחקת ויורד מסדר היום.‏

קל מאוד לתת לסיסמאות נוצצות במה על חולצות טי, אך קריאה לפעולה אמתית לא ממהרת לצאת אל ‏הפועל. כאשר החלומות קטנים הדרך ברורה: להגיע מנקודה א' ל-ב'. ההתלבטות קטנה והגשמת החלום ‏היא רק עניין של זמן וכסף. לא כך הדבר כאשר החלום הוא חזון. מצד אחד, משאת נפש היא עזה וממלאת, ‏אבל מצד שני, היא משתקת ומבהילה. התגשמותו של החזון עוברת דרך עין ספור נתיבים ומכשולים ‏אפשריים. העבודה היא רבה, וקשה מאוד לעשות את הצעד הראשון.‏

הוא הולך לבד

אבל, לפעמים המנגינה פשוט פורצת ומגיחה לעולם ללא הזהרה מוקדמת. תופסת אותנו לא מוכנים. ‏יתכן שאף לא היינו מודעים לעוצמות הנחבאות עמוק בתוכנו. כלל לא זהינו את משאת הנפש העושה את ‏דרכה לעולם.‏

איך שיר נולד‎?‎
כמו תינוק‎ ‎
בהתחלה זה כואב‎ ‎
אחר כך יוצא החוצה‎ ‎
וכולם שמחים‎ ‎
ופתאום איזה יופי‎ ‎
הוא הולך לבד‎ ‎

הכבש השישה עשר -‎ ‎מילים: יהונתן גפן

איזה יום שמח לי היום!

כך בדיוק קרה בביתי. כל מה שצריך לעשות הוא להחליף את המילה "תינוק" במילה "בלוג"….‏
היום, במזל טוב חוגג הבלוג ה"רך" והוא בן שנה.

מזל טוב!

כאן אפשר לקרוא את הפוסט הראשון "חלומות ‏מתגשמים". כאשר בניתי את לוח החזון לפני כשנה וחצי כלל לא עלה בראשי הרעיון להתחיל ולכתוב בלוג. ‏זה בכלל לא עמד על הפרק. מעולם לא קבלתי החלטה להקים בלוג ומעולם לא חלמתי שיהיה לי יצור כזה.‏

להבנתי, ליקום היו תכניות עבורי. כילדה הייתי עסוקה לא מעט בכתיבה יצירתית. בגיל 16 חיברתי לעצמי ‏ספרון מודפס מלא שירים וסיפורים פרי עטי. בלימודים כתבתי עבודות רבות והסובבים אותי התרשמו ‏מיכולת הביטוי בכתב. אם סיום לימודיי והכנסת המחשבים עמוק אל תוך חיינו, כמעט והפסקתי לכתוב.‏

לפני כשנה וחצי אמא נפטרה אירוע שהשפיע עלי רבות, זעזע והניע אותי להתחיל ולכתוב. כתבתי מילים ‏לזכרה להלוויה. מילים אילו הפכו להיות בסיס לפוסט בעמוד הפייסבוק העסקי שלי. במהרה ראיתי תגובות ‏ולייקים המתפשטים כשרפה בשדה קוצים. כל השאר היסטוריה והפוסט הראשון הפך להיות שער לבלוג, ‏לאתר ולבסיס של סרט אנימציה העומד לקראת סיום ממש בימים האלו.‏

אחסוך במילים ואומר שגם לא היה לי חלום להפיק סרט אנימציה… גם לחלום הזה רגלים משלו, רגלים ‏חזקות, הוא בועט ודורש בכל כוחו לצאת החוצה… מרגש, מרגש מאוד. בשבוע שעבר הקלטנו פס קול מקצועי ‏באולפן הקלטות. בחרנו מוזיקה ועבודת האנימציה עומדת לפני סיום.‏

אני ואתה

איבדתי את אבא למחלת לב בגיל הצעיר של 54. אמי נפטרה לאחר מאבק ‏מיגיע במחלת הפרקינסון.‏ מחלות כרוניות השאירו את חותמן: שובל של עקבות לכל אורך הדרך. ‏

תגידו במעשיכם היומיומיים לא למחלות הכרוניות!‏ ‏
הכוח הוא שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּך! הכוח הוא שלנו! ‏

ברצוני להגיד תודה שקראתם את פוסט זה.

אם אהבתם ואתם לא מנויים, אבקש שתרשמו לרשימת ההפצה של הבלג. נא לרשם לרשימת התפוצה כאן.

בנוסף אבקש מכם לשתף במערכות המדיה החברתית את הבלוג המקדים לסרט האנימציה שאני עומדת לפרסם בהעתיד הקרוב. ההתרגשות מתגברת! נא לשתף מכאן את הפוסט.

אַתָּה כותב את סיפור חייך‎.‎
אַתְּ בונה את עתידך‎:‎
הבחירות, הגוונים והסיפור שלך‎.‎

הכוח הוא שלנו!‏