Skip to content

לזמן שיח עם הקוסמוס כנערה פיתחתי כל מיני הרגלים שאפשרו לי לברוח ממציאות לא נעימה: קריאת ספרים, צפייה בטלוויזיה, מעברים מהירים, הדחקה, חומרניות ובכלל מיקוד החוצה, הרחק ממני. לעתים, בחירת "יעד" בתחום מסוים (אישי, זוגי, מקצועי, …) מרגיש לי מאולץ, סתמי ולא מספיק, ולעתים החזון גדול ממדים ואני ננעלת,

בעולם עמום של "נפגעי אטרף" מעטים הרגעים בהם אנו נעצרים לטעום את מה שרקחנו… לעצור ולנשום את החיים. להתענג באריכות באמצעות חושי הנשמה המחודדים. מודה אני, גם עיני מודבקות למסך הקטן, מחשבותיי טרודות ב"מחר-כך" ו"סינדרום אילו היה", לעתים תכופות מרכז הקשב נודד לו – כל אלו חוסמים תקשורת אמתית

חגים, הם מועדים לשמחה הלא כן? עבורי פסח הינו חג המעורר בי רגשות מעורבים… ההורים שלי גדלו בניו יורק במרכז גדול ודחוס של משפחה וקהילה. הם בחרו "לנוס לאחור" למחוזות אחרים, הרחק הרחק מן העיר. בדרך מערבה, נדדה משפחתי מניו יורק למדינת רוד איילנד, מדינת קליפורניה ונחתה בעיר קטנה במדינת

הכירו את שרה שרה מקפידה על כל מה שהיא אוכלת. היא מתחילה כל בוקר עם שייק "ירוק" מלא בכל פרי וירק מזין הנמצא בביתה. לאורך כל יומה היא דואגת לאכול רק מזון בריא. היא מתרחקת ממזונות מעובדים, כל פחמימה לבנה וסוכר בכל תחפושותיהם. קשה לשרה להתעורר בבוקר. היא מחכה

ראיתי אהבתי נקשתי שיתפתי צחקתי אהבתי לחצתי נקשתי שוב בכיתי כאבתי הזדהיתי חיבקתי רוח ישבתי בהיתי נגררתי נשארתי דבוקה הגבתי כתבתי לחצתי הַקְצָבָתִי לעולם לא נגמרת הצצתי גיששתי ריכלתי אבדתי ברשת רק עוד תמונה חמודה עקבות חתלתוליות שוב אבודה חברים חברים כה רבים לו רק זכרתי סימנים מזדהים

האמת שאינני יודעת כיצד הייתי מצליחה לכתוב את הבלוג ללא עזרתו הנדיבה של יקירי ואני כלל לא מתכוונת לעזרתו בעריכה הלשונית… הוא אף פעם לא היה מאלה שנוצרים את לשונם… חוש הומור שלו הולך לפניו לכל מקום. כל פעם שאנו יוצאים בטבע לטיול אופנים, חגיגה. לא משנה עם אני מלאת

לו היו משלמים לי על מחשבות שעות נוספות כבר ממזמן הייתי מיליונרית. עשרים וארבע שבע זורמות אצלי המחשבות ולא נותנות מנוחה: משפחה, בית ועבודה. מה לכתוב לבלוג הבא? מה אפשר להכין לארוחת הערב? אם אני לא אתן גז, הרי אני אאחר לעבודה! צריך להכין רשימת קניות. מי זה השאיר את