חגים, הם מועדים לשמחה הלא כן?
עבורי פסח הינו חג המעורר בי רגשות מעורבים…
ההורים שלי גדלו בניו יורק במרכז גדול ודחוס של משפחה וקהילה. הם בחרו "לנוס לאחור" למחוזות אחרים, הרחק הרחק מן העיר.
בדרך מערבה, נדדה משפחתי מניו יורק למדינת רוד איילנד, מדינת קליפורניה ונחתה בעיר קטנה במדינת קולומביה הבריטית אשר בקנדה. לא רק שהינו רחוק ממשפחתנו המורחבת, אלא שמצאנו את עצמנו במרכזו של אזור כפרי נוצרי אדוק, הרחק מכל קהילה יהודית.
לא חגגנו את חגי ישראל, לא בבית ולא מחוצה לו. הייתה הזדהות עם מדינת ישראל וודאי. בהיותי ילדה קטנה בקליפורניה, התגוררנו בסמוך לקהילה יהודית. בתקופה ההיא שלחו אותי לשיעורי יהדות בבית הכנסת בימי ראשון. אבל בזה נגמר הקשר עם עם ישראל. אל תבינו אותי לא נכון; לא אימצנו לנו את מנהגי הגויים..
כשניסיתי ותליתי גרב על יד האח בערב חג המולד, נשאר הגרב מיותם ממתנות בבוקר שלמחרת…
מגיל תשע, כאשר עברנו לקנדה, נותק כמעט כל קשר ביננו לבין קהילה היהודית. אם חגגנו חג זה או אחר בבית זאת הייתה הפקה בלעדית שלי. על ליל הסדר ניצחתי אני! דרך התכנון, הארגון והביצוע. את הכל ניהלתי אני.
עד היום הזה מאוד קשה לי לחגוג את ליל הסדר בביתנו ואני תמיד מעדיפה לחגוג בבית של אחד האחים.
עת לגעגועים:
האבא שלי נפטר ימים ספורים לפני ליל הסדר בטרם עת לפי כל קנה מידה. קשה היה לי לגדל את נכדיו מבלי שהכירו האחד את השני. איזה אובדן; כמה היה נהנה לשבת עם המשפחה ולחגוג את החג.
עת לזיכרונות:
ישבנו "שבעה" בביתה של דודתי בניו יורק עד לליל הסדר. ליל הסדר ההוא מעלה בי זיכרונות חמימים מלאים צחוק ועצב וחיבוק של משפחה מלוכדת. נדמה לי שזאת הייתה אחת הפעמים האחרונות בהם התלכדה המשפחה. כל הדודים והדודות התלכדו ונאספו להם יחד. זמן קצר לאחר מכן נפטרה סבתי ומעט אחריה הלך גם סבא לעולמו. קרב הירושה התחיל ואני נקרעתי באמצע וסירבתי לנקוט עמדה. אהבתי את המשפחה ולא רציתי לוותר על מי מהמשפחה שכל כך יקרה לי.
קל למעוד, בתקופה של חגים, כאשר כל המשפחה מתאספת לה, או אז עלולים להנצת הגצים.
הכעס הזה, הכעס הזה, כולו מרור.
סימן הכר ראשון למפלצת שגדלה בתוכנו הינו מתח עז בשרירים. ככל שמפלצת יורדת וחודרת עמוק יותר לתוכננו, גדל המתח והופך לכאב פיזי החודר ומתפשט בקרבנו.
תשחזרו אירוע מכוער מן העבר. הביאו לקדמת הבמה את הדמות המאיימת והיו קשובים להענשה העצמית שמתרחשת מתחת לעור, גם עכשיו אחרי שהאירוע הסתיים לו מזמן…
ביסודו כעס הוא בריא.
הוא מסיע לנו במצבי חירום לפעול מידית. במצבים של תסכול, מתח ואכזבה עשוי הכעס לחדד את התמונה, להבהיר את הנושא האקוטי המפריע ולהוביל לדרך הנכונה להתמודד עם הבעיה.
כעס כדרך חיים מאוד, אבל מאוד לא בריא ויכול להוביל למתח מתמיד, עוינות, דכאון, כאבי ראש, בעיות איכול, לחץ דם גבוה, התקפי לב ושבץ.
רובם ככולם יודעים שמחשבות שמחות, פעילות ספורטיבית, מין ואכילת שוקולד ישחררו אנדורפינים ויגרמו לנו להרגיש נ פ ל א. הגוף משחרר אנדורפינים מסוגים שונים גם במצבי מתח וכעס. האנדורפינים נותנים מנת אנרגיה מזורזת ויש בינינו רגזנים מכורים (anger junkies) למנות יתר של אנדורפינים שמסיגים דרך קבע מכעסם. לטווח הקצר, זוהי אולי דרך המביאה סיפוק אבל בטווח הארוך מאוד לא בריאה.
במשך הזמן האכלתי את מפלצתי מנות גדושות של כעס ותסכול.
עד כדי כך טפחתי אותה עד שנוכחותה הוקרנה לכל עבר ועבר. השקעתי לא מעט עבודה עצמית בכדי להכיר בה ולאחר מכן ללמוד להתבטא ולהפסיק לאגור.
בחג האחרון קמה פתאום המפלצת משנתה, הופתעתי בגדול!
כבר שכחתי את עצמתה. לא הבנתי מעין הופיעה. במקום שהייתי צריכה לגלות אהבה ואכפתיות היה רק כעס וכעס גדול. הבנתי לאחר זמן מה שהבעיה שוכנת כנראה בתוכי. אני צריכה לחקור ולהבין מה מקורו של הכעס. האם זה נובע מתחושות של זלזול, חוסר חשיבות, אשם, אין אונים ,דחיה, חוסר ישע או אחרת? דחפים לא נעימים קבורים בי פרצו החוצה עקב הקרנתם באחר.
זה לא זבנג וגמרנו. הייתי משווה את תהליך זה לטיפוס, מדרגה אחר מדרגה. אני משתפרת, מתקדמת ומטפסת ועולה. הפסגה באופק אבל הדרך טרם הסתיימה.
החיים קצרים מידי.
חבל להעביר אותם בכעס!
אם אהבתם ואתם לא מנויים, אבקש שתרשמו לרשימת ההפצה של הבלג. נא לרשם לרשימת התפוצה כאן.
לנרשמים לבלוג יוענק ספר דיגיטלי: 16 דרכים לפקד על בריאותכם. אני אשמח אם תוכלו להפיץ את מסרי בעולם. יש כאן סרט חמוד עם מסר עוצמתי. מוזמנים לשתף.
הצטרפו אליי: בחרו בשפע בריאות בשלמותה!
You Tell Your Future – The Power is Ours!
Imagine you had a looking glass where for a very short window of time you could observe, live the final moment, day, year or years of your life. The picture that you see is clear. Startled, you clearly do not like what you see. A wave of sadness and fright paralyzes you.
