ילדה קטנה, שמחה, מאושרת בחלקה. כמו כל שאר הילדים, שיחקה, השתוללה ורקדה. אהבה להתנסות ולטעום: כל חפץ עורר את סקרנותה. היא לא היססה לגעת, בכל דבר חדש שהיא פגשה בדרכה. אהבה את החופש והדרור שהיא הרגישה כאשר קפצה על מיטתה ללא בגדים. מה יגידו ומה יחשבו כלל לא עניין אותה. אהבה להתגלגל מטה מטה מהר של חול על חוף הים. היה זה הר גבוה גבוה אבל היא לא פחדה. במטבח היא הצהירה שהיא אופה עוגה. ללא מתכון, עזרה או ניסיון, המציאה ויצרה לה יצירה. פחד מכישלון כלל לא עלה לה לראש. פעם היא החליטה שהיא תופרת חליפה. אספה סמרטוטים וחוטים; תפרה התלבשה ורצה ברחוב להציגה לחברתה. כמה חוטים נפרמו להם בדרך אבל אותה זה לא הטריד.
הינו קטנים ואמיצים
לא, לא מדויק. לא העזנו, פשוט לא ידענו פחד.
אט אט שנה שנה נדבך אחר נדבך נבנה לו המגן עד שאנו כמעט ונעלמנו בו. התעוזה התחלפה בזהירות "לפלפית" כמעט… נזהרים מכל צל שובבות וצחוק.
לאן נאלמה לה התעוזה?
כן, סיגלנו אופי זקן לפרצופינו הצעיר, הפסקנו למתוח גבולות ולנסות יכולות. לאן נאלמה לה התעוזה?
שנה חדשה בפתח. זמן מצוין לעשות חשבון נפש. עת הסליחות באוויר. קריאת תיגר: על תייסרו עצמכם. הס! הפסיקו להכות על חטא על כל מה שלא נעשה. לרגע קט תזכרו להוקיר בכל רגע קטן וגדול של ניצחון על הפחד. הידד לרגעי התעוזה!
אני לתומי חשבתי שגדלתי בצל הפחד ורק לאחרונה התחלתי לעז. בניסיון להיזכר ברגעים של תעוזה, פתאום ראיתי את עצמי באור חדש, הבנתי שתעוזה הייתה שזורה לכל ארכו של מסעי. לרגע אחד עצרתי והפסקתי לחשוב על כל מה שלא עשיתי. שחזרתי, נזכרתי וערכתי רשימה ארוכה לאורך ציר הזמן. להפתעתי הגדולה נאלצתי להרחיב בין המשפטים ולהוסיף שורה אחר שורה תעוזה אחר תעוזה.
השבוע יצאנו לרכיבה השבועית עם הקבוצה של מרכז שטח. הפעם ניצלתי את חברי הקבוצה הטובים לצרכים שלי. שאלתי את כולם שאלה פשוטה:
"מבין כל הדברים שהעזתם לעשות בחיים,
איזה מעשה גורם לכם את תחושת הגאווה הגדולה ביותר?"
הופתעתי מתגובות של אי נוחות, קיר של שקט בקרב רוכבי הגרעין הקשה. לא לגמרי היה לי ברור אם הייתה זו מבוכה או קושי אמתי לבחור. עוד הופתעתי מהבחירה במשפחה במקום הראשון של רבים מהחברים.
מספר דוגמאות של הנועזים בחבורה:
להתחתן.
להתחתן עם XXXX.
להקים משפחה.
הבן שלי.
לצאת ללמוד בגיל 37.
הרכיבה של היום.
נסיעתי לאוניברסיטת באר שבע להגיש ערר על אי קבלה ללימודים (התקבלתי בסופו של דבר).
לחזור לרכב אחרי פציעה קשה.
טרק אנאפורה בנפאל.
אז לקטתי מקצת מן מעשי התעוזה שלי לאורך השנים:
בבית ספר יסודי אמרתי למורה שהוא עושה הכללה לגבי אוכלוסייה שלמה.
חגגתי טכס בת מצווה על פי ההלכה.
ל"פרום" של בית ספר התיכון הגעתי לבושה בטוקסידו.
עליתי לארץ כחיילת בודדת בגיל 19.
התחתנתי ברבנות, עם מניין (בקושי) ללא הוריי.
במלחמת לבנון הראשונה נשארתי לבדי לנהל את הרפת.
נעניתי בחיוב להצעת הספרית לחתוך את שערי הגולש לקצוץ.
לעזוב קיבוץ בגיל 35 עם שלושה ילדים.
לערוך טכסי בר/בת מצווה ייחודיים לילדינו.
לצבוע שער לצבע פלטינום (היה נורא, למזלי ירד אחרי יום.. העורך)
לעבור לרכב עם קליטים ("מחוברת").
לרכוב רכיבת דאון היל בוויסלר ליום הולדת 40+.
להפסיק לצבוע את השער.
להתחיל ללמוד ריקוד בגיל חמישים +.
להצטרף לתמונה של ספנסר טוניק בים המלח.
לעזוב עבודה בה התמדתי שנים ארוכות.
להשמיע קול.
לכו על זה!
לאמא שמתביישת לרקוד ולהשתולל עם בנותיה:
"לך אני קוראת – חסל הסדר והמשמעת. לכי על זה!"
מוטב לנסות,
להיכשל,
להיראות מגוחכת ולצחוק בקול רועם מהביישנות המלווה בצער,
תחושה של החמצה וגעגוע לרגע שחמק.
שנה טובה! שתהיה זאת שנה של בריאות אושר ו.. תעוזה!
ברצוני להגיד תודה שקראתם את פוסט זה.
אם אהבתם ואתם לא מנויים, אבקש שתרשמו לרשימת ההפצה של הבלג. נא לרשם לרשימת התפוצה כאן.
בנוסף אבקש מכם לשתף במערכות המדיה החברתית את הבלוג המקדים לסרט האנימציה שאני עומדת לפרסם בהעתיד הקרוב. ההתרגשות מתגברת! נא לשתף מכאן את הפוסט.
אַתָּה כותב את סיפור חייך.
אַתְּ בונה את עתידך:
הבחירות, הגוונים והסיפור שלך.
הכוח הוא שלנו!
יאאאאא!!
את אמיתית?!
תודה על ההשראה והאומץ.
וואו.
היי קרן!
אני שמחה שהצלחתי לעורר מחשבות והשראה. אני מזמינה אותך לשתף את רגעי האומץ שלך. האם יש לך את האומץ להעז?
תודה על הפרגון!
הילה
תמרי יקירתי,
אם גרמתי לך לחשוב אז הפוסט עשה את שלו. לכל אחד מאיתנו יש מקור לתעוזה אם כי לא תמיד הוא על פני השטח. לפעמים אנחנו רק צריכים לעודד אותו…
מאחלת לך ולכל ביתך שנה טובה, שנה מלאה תעוזה!
הילה
הילה פוסט נהדר, מלא בהשראה ומילים מחזקות לאלו שתעוזה או אומץ הם מסוג התכונות שזקוקות לחיזוק…
את נהדרת מלאה בתעוזה באומץ ובחשיבה מקורית! גרמת לי לחשוב על עצמי בהרבה סיטואציות שעברתי בחיים ושהייתי רוצה עוד לעבור.
תודה על הפוסט הזה שנה טובה יקרה מלאה בתעוזה בשלווה…ובהמון השראה לבאות.
יונית יקירתי,
שנה טובה מלאה עוז וגילוי! אני מאחלת לנו שנמצא את ריקוד החיים והעוז לרקוד אותו בשמחה ובאהבה בכל מקום ובכל עת. כבוד לי שאני גורמת לך אושר והשראה 🙂
הילה
וואו אשה אמיצה ואמיתית. תודה על ההערה, ארקוד גם ארקוד. כיף לקרא. משמיעה את קולי. שנה טובה
כרגיל, לעונג לי לקרוא את הבלוג שלך מידי מוצ"ש
ישראל יקירי,
העונג הוא לגמרי שלי. תודה על תתמיכתך. שנה טובה! מאחלת לך ולביתך הרבה בריאות, אושר ואהבה וחזרה לפעילות עם העוז לעשות קצת פחות. לפעמים פחות זה יותר 🙂
הילה
תודה הילה לפוסט מעורר מחשבה. למתן הכרה ברגעי התעוזה האישיים שלנו שכאילו " יצאו מן השרוול". הם אינם מובן מאליו. אם רק נשכיל להאיר אותם הם גם יהוו עבורנו מעין סימני דרך לתעוזות הבאות שלנו .ואם כבר זזנו באומץ- לפחות שנכיר בו ונתחזק ממנו.
נויה,
לעורר מחשבה זה נפלאה, אך תקוותי הגדולה היא לעורר לפעולה. מאחלת לך ולבני ביתך שנה של בריאות, אושר, אהבה וקמצוץ של תעוזה להמתיק את השנה החדשה 🙂
הילה