דרכי לריפוי הייתה מפותלת, מלווה בייאוש, כאב, וכן, טרור.
לא היה לי שמץ של מושג לגבי זהותה של המחלה ה"בוודאי" ממאירה השוכנת בגופי. לא ידעתי לאן לפנות. לעיתים היו הבחירות שלי פזיזות ואף מוטעות; למרות זאת, בחירות אלה עיצבו אותי מחדש. מתוך החשכה מצאתי אור ומתוך הצער בחרתי בשמחה.
מייקל ג'יי פוקס אמר את זה לפניי, אני ברת מזל. באותו הרגע שקראתי את ספרו, אני בר מזל, חשבתי לתומי כיצד איש יכול להודות על כך שחלה במחלת הפרקינסון?!
"When life takes away, something of greater value is always given in return.”
"כאשר החיים לוקחים, משהו גדול יותר ניתן בתמורה."
אינני מתימרת להשוות את המקרה שלי לזה של מייקל וחלילה, לא לזה של כריסטופר ריב (מי שגילם את סופרמן המקורי ולאחר נפילה מסוסו נשאר משותק.):
"I think a hero is an ordinary individual who finds strength to persevere and endure in spite of overwhelming obstacles."
"אני חושב שגיבור הוא אדם רגיל שמוצא את הכוח להתמיד ולהחזיק מעמד למרות מכשולים ההולכים ונערמים לפניו."
אני אכן יכולה לומר בביטחון מלא שדרכי המפותלת הביאה אותי בסופו של דבר למקום מדהים שלא הייתי מגיעה אליו לוליי המשבר.
השינויים של לפני ואחרי הם לא פחות מדהימים מאלה הנראים בצילומים של לפני ואחרי של מישהוא שהצליח להשיל מעליו מאה קילוגרם. יתר על כן, הם שינויים ביסודות האופי שלי. מוזר, הלא כן?
אני זוכרת ימים בהם הייתי מהלכת בשבילי הקיבוץ ולא הייתי מעזה להביט אל עוברי דרכי. תמיד היה מבטי מוסב הצידה, סוג של מבט זועף שהיה מקועקע תמיד על פני. לא פעם העירו לי והיו גם שראו בזה יהירות. לו רק היו יודעים עד כמה הם טעו…
לעתים קרובות לא העזתי להצביע ולומר את אשר על ליבי. היום ברור לי לחלוטין שנוהג ה"בונקר" הזה מזיק לבריאות.
♦ אני מוקירה תודה. ה"ביחד" עולה על ה"לבד".
התהלכתי חמושה ועטופה במגן של שריון ורציתי לנצח את הקרב בכל מחיר. לא הבנתי שהאטימות וחוסר הרצון שלי לחוש את הכאב בגופי רק הוסיפו לכאב והחמירו את מצבי. מחד לא היה לי רצון להתמודד עם הכאב ומאידך הייתי עסוקה 24/7 במחשבות טורדניות: "איזה כאב חדש יצוץ לו ויצטרף היום?"
עבדתי עם מטפלים הוליסטים נפלאים. נפלתי בקסמיהם של רולפינג, גרינברג, ג'ירוטוניק, פילאטיס, אלכסנדר, אוסטוטרפיה, N.A.E.T., body rolling, כירופרקטיקה, רפלקסולוגיה, הומיאופתיה, "דוקטור מזון", ריקודים סלונים ועוד רבים שנשכחו בוודאי לאורך הדרך.
רקדנית מהוללת מעולם לא הייתי. כיצד יקירי מתאר את זה? "היו לך פעם תנועות נוקשות, רובוטיות ומכאניות."
בתי הבכורה אמרה עלי יותר מאוחר: "את מתאמנת כל הזמן בבית וכבר אנחנו יודעים, אבא ציין את זה ואני אתו, וכולנו. אני חושבת שיש לך שיפור ניכר בתנועות, בחן שלך :פתאום את עושה דברים מרצון, הנאה וחינניות. אבל היום אני ראיתי דברים אחרים לגמרי! זה כאילו וואו, מאיפה הגיעו הצעדים האלו, כאילו? אני באמת הסתכלתי, כאילו אין שום סיכוי שאני אחקה את זה! ואני כל כך נהנית מזה שרציתי להפסיק ולהתיישב ולהסתכל."
חלק אינטגרלי ממסע הריפוי שלי כלל חשיפה לניה. ניה היא ההנאה שבתנועה (Joy of Movement) והחיבור הטבעי של תזונה, תעוזה ותנועה. ניה היא תנועה כיפית לצלילים עשירים ומגוונים מעולם אומניות הריקוד, הלחימה והריפוי. ניה היא חוויה רב חושית ומסע אל ריפוי עצמי והעצמה המעצב גוף, נפש ונשמה כאחד.
ניה העניקה לי גוף שכייף להניע אותו. פתאום אנשים התחילו לשואל אותי ככה סתם במפגשים אקראיים הלא קשורים כלל לריקוד: "האם את רקדנית?"
עד היום אני מרגישה מבוכה מכמות המחמאות אותן אני זוכה לקבל.
♦ אני מוקירה תודה. הריקוד קורן פנימה והחוצה.
ניה הייתה אבן הדרך הראשונה במעבר אל האושר. אימוץ של תורת המדיטציה מילא חלל נוסף ותרם לשלם שבאושר.
♦ אני מוקירה תודה על המשבר שפקד אותי.
מתוך החשכה מצאתי אור ומתוך הצער בחרתי בשמחה. אסיים בציטוט נוסף של מייקל ג'יי פוקס:
"Happiness is a decision.” ♥ "אושר הוא ענין של החלטה."
בימים אילו אני גומרת לערוך ספרון אלקטרוני: "16 כלים רבי עוצמה לפקד על בריאותך"
הספר ירכז את תובנותיי מתוך מסע הריפוי שלי. בהתרגשות אני מחכה לעריכתה של הגרפיקאית המוכשרת שלי. ספר זה יינתן כמתנה לנרשמים לבלוג שלי.
למי שטרם קרא, אפשר לקרוא כאן על המשבר הבריאותי שלי.
אם אהבתם ואתם לא מנויים, אבקש שתרשמו לרשימת ההפצה של הבלג. נא לרשם לרשימת התפוצה כאן.
אני אשמח אם תוכלו להפיץ את מסרי בעולם. יש כאן סרט חמוד עם מסר עוצמתי. מוזמנים לשתף.
הצטרפו אליי: בחרו בשפע בריאות בשלמותה!
You Tell Your Future – The Power is Ours!
Imagine you had a looking glass where for a very short window of time you could observe, live the final moment, day, year or years of your life. The picture that you see is clear. Startled, you clearly do not like what you see. A wave of sadness and fright paralyzes you.
