“זאת המצאה טובה לגברים הפמיניזם.
לפי דעתי זאת מזימה גברית. זה בא יחד עם שריפת חזיות: זה פעמים טוב” (גם העומס מתחלק שווה וגם שורפים חזיות).
זוהי חוכמת רֵעַי לשבוע…
ועוד באותו העניין: “פעם היית פמיניסטית. כאשר הכרתי אותך בצעירותך היית מאוד, מאוד, מאוד פמיניסטית: בצורה מאוד מוחצנת הייתי אומר.”
אני בקיבוץ נוהגת לא כמו כולן, על טרקטור…
זוכרים אתם הנאמר על ההילוכים שלי?
במנוע שלי יש רק שני הילוכים: ניוטרל והילוך חמישי! הנפתי לא מעט דגלים לאורך השנים. הרמתי את קולי בלהט לשם האמריקניזם, הפמיניזם, הסוציאליזם, הציוניזם ולאחרונה גם הבריאותיזם. בדעותיי הנלהבות (תמיד) אני חייבת לשתף את הסובבים אותי!
לאחרונה,
יחד עם הלבנתו הטוטאלית של שערי,
מצאתי לנכון להוריד
עוצמה…
דברי בשקט.
אבל תסתובבי עם הילה גדולה!
בטוחה אני, שלא תוכלו שלא לשמוע אותי מתקרבת, אך תדעו לכם, שאני עושה מאמצים!!!
מאחלת לעצמי,
שאלמד להלהיב לפי רוח הליכותיי,
ולא לפי הטפותיי.
והפעם.. בתי, סיון, נותנת את מבטה להפתעות ושינויים המרעישים בבייתנו…
”אצל אמא שלי עם הכל הולכים עד הסוף, כך שבאופן טבעי גם המעבר שלה לתזונה בריאה יותר הייתה חסרת פשרות אמא לא רק החליפה את האוכל אלא את כל אורח החיים: תשכחו מכביסה ריחנית, עכשיו משתמשים בנוזל כביסה אקולוגי. קוסמטיקה? מה פתאום. רק קוסמטיקה טבעית. ואלו רק דוגמאות קטנות. באופן טבעי כולנו הבענו התנגדות נחרצת. אפילו אני, שדוגלת באורח חיים בריא, חשבתי שזה מוגזם. החיים בבית השתנו מהקצה אל הקצה: פתאום כל המקרר היה ירוק. לא היה יותר שום דבר ”טעים” לאכול אלא אם אבא היה קונה גלידה בסתר. התחילו להופיע בבית כל מיני מכשירים כמו מייבש מזון ואוכל מוזר שלא שמענו עליו אף פעם כמו צ’יה.
אבל אמא שלי לא רק קיצונית אלא גם פרפקציוניסטית!
ככה מהר מאוד האוכל המוזר היה מעדן,
הכביסה פתאום הייתה ריחנית,
ואמא?אמא מעולם לא נראתה טוב כל כך!
אני חושבת שאני יכולה להגיד בביטחון שמעולם לא ראיתי את אמא שלי כל כך מאושרת, והאמת? לא רק היא. אבא קורן, יואל מתעצבן פחות מהאוכל המוזר, נאוה שותה שייק ירוק כל יום ואני? אני נסעתי עם אמא ללמוד בישול נא.
ואל תחשבו לרגע שזה היה פיקניק!
אמא קמה 3 שעות לפני שעת היציאה וכשאני סוף כל סוף קמה, היא כבר מחכה לי מחוץ לדלת. לא לחוצה, לא כועסת, אבל מחכה. למרות המשטר הצבאי זו הייתה חוויה מדהימה. כל יום במשך 6 שעות, 5 ימים בשבוע, לחודש שלם, אני ואמא ביחד מכינות אוכל נא. ובסוף למדתי לחיות עם המשטר הנוקשה (“אמא תצאי, אני כבר אצא אחרייך”) רק חבל שבאיחור של חודש… ”
