
נולדנו לאהבה
תינוק בא אל העולם מוקף באהבה. בעת הלידה האם נשטפת בגל של תחושות גועשות הכרוך באהבה טהורה.
תינוק משחק לבדו. יכול להיות מהופנט שעות מחפץ תמים, אובד אל תוך עצמו בממלכתו הקסומה.
אהבה היא "זכות אימהות" הלא כן? משחק הוא לא פחות זכות האבות. אל תוך הקסם הגחנו, גיחכנו, אך חסרה לנו היכולת לשמרו.
היכולת להביע את עצמינו גם היא כישרון מולד, אך הוא לא תמיד צף ועולה לפני השטח. לפעמים הוא טמון עמוק ועלינו לחקור ולמצוא את הדרך שלנו להתחבר אליו. צורתו מתגלמת באין ספור דרכים ותחושות.
כתיבת בלוג מונעת מתשוקה, אך זו לא תמיד נגישה. מה עושים?
המשחק המקדים
אני רודפת אוצרות, קושרת קשרים ומחברת פניני לשון אחת לאחרת. גם כאשר הכל ברור וידוע, לא אתחיל לכתוב עד שלא אמצא את דרכי להתחבר ביצירתיות דרך זיקה של אהבה ושל משחק.
בוקר טוב!
השעה חמש בבוקר ואני יושבת לי על יד המחשב וכותבת את העלון השבועי. אני ערה משעה שלוש לערך. מתוך חלום הצצתי החוצה בכדי לרשום רעיונות ומחשבות הקושרות בין הפוסט לדרכו. מהצד האחד, התחברתי למדיטציה מודרכת להירדם חזרה, אך, מהצד השני, אני מוצאת את עצמי נאלצת לעצור כל רגע או שנים ולהוסיף לקישקושי עוד חיבורים, עוד דבק… בשעה ארבע לפנות בוקר חשה שאני לא יכולה עוד. אני חייבת לקום מהמיטה ולהתכונן לבואו של הפוסט לפני שהוא יברח לי מבין המצעים.
כעת, אני מנסה לשחזר ולהבין ואת התיקונים האוטומטים שנעשו בחשכה עבורי במכשירים האלקטרונים למיניהם. יש מישהו דובר שפת ה"סמארט"?
אני זקוקה למתורגמן בהול!!!
אז כמו שאהובי לחש לי אמש: "המשחק המקדים נמשך שבוע." אני נהנית מכל רגע: הליטופים, המילים הקסומות, הגיפופים, הצחוקים, המסע והגילוי במשחק המקדים. לבסוף הבלוג מגיח.
אני שמחה שמשפחתי טרם עזבה אותי לנפשי. כל פעם שיקירי מוציא פנינה מן הפה, אני חוטפת אותה וחורטת בפנקסי האלקטרוני. מזל שהוא באמת אוהב אותי, תומך בי ומוותר פה ושם על הבעלות למוצאות פיו...
יוצאים קבוע
אמש סעדנו במסעדה הדרוזית הביתית שלנו אל-ח'יר המדהימה אשר בכרמל (מומלצת בחום). מצד אחד אנחנו לא יוצאים מספיק אבל מצד השני, אנחנו יוצאים המון…
עוד שהילדים היו קטנים אימצנו לנו את בוקרי היום השישי לנו (כן, בתקופה שלנו בתי הספר עדיין לימדו בימי שישי..). הינו נוסעים לאכול ארוחת בוקר, רוכבים על אופנים, משתכשכים בים ואף לומדים לרקוד. התאהבנו שנית אחד בשני והזוגיות פרחה.
כעת שבת. בימים אלו אנו מקדישים את בוקרו של יום השבת לרכיבה זוגית. לאחרונה, אנו מצטרפים לקבוצת הרכיבה הביתית של מרכז שטח באלון הגליל.
במחזותינו בשבע בבוקר יש כבר עומס תנועה בדרכי השטח: דרכי הנוף, הסינגלים ומגרשי החניה הסמוכים.
שבת בבוקר האחרונה הייתי חסרה, נו לא באמת. היו פשוט חסרים להם התמרים עם אגוזי המלך שאני נוהגת להכין… היום אפילו הוספתי שוקולד חי ליצירה.
הקסם מתגלה
את השבת האחרונה הקדשתי לניה. נאלצתי לוותר על רכיבת בוקר.
בערך באותה תקופה שהתחלנו לרכב ברצינות וללמוד ריקודים סלונים, נחשפתי לניה לראשונה.
…מה זה לעזאזל ניה?
הרשו לי לחלוק אתכם כמה פנינים ישר מן רחבת המשחק:
סקרנים לדעת מה זה ניה? תמונה שווה אלף מילים. אני מזמינה אתכם להציץ…
עבור רבים ניה היא חזרה הביתה, מפגש במעמקי הזהות, סוג של גילוי עצמי. אני מודה שלי זה לא היה כך כלל. יום אחד פשוט התעוררתי והתבוננתי בראי ונזכרתי במי שהייתי ופתאום הבנתי שלאט לאט השתנתי מקצה לקצה. לניה היה בהחלט חלק ניכר בתהליך.
גיליתי גוף מחוטב. לראשונה נראו ניצני חן בתנועותיי. העזתי לדבר את מה שעל לבי. לא עוד פגישות מנוכרות עם זרים. החספוס החיצוני והמבוכה הפנימית האופייניים נעלמו. לראשונה הפנים והחוץ התמזגו למראה קורנת של אושר ושמחה מדבקים.
מצאתי את עצמי מוקפת וחלק מקהילה עוצמתית. כל מורה מביא עמו את אישיותו הייחודית לשיעור. כה יפה לראות את הקסם הנלווה לכל אחד ואחד מן המורים, כל אחד כוכב בזכות עצמו.
במהלך הסדנה הראשונה שלי, פתאום, אחרי מספר רגעים התחילה הפסקת חשמל. בלי למצמץ המשיכה המאמנת בשלה. היא הובילה אותנו בתנועה בליווי שירתה המקסימה. רוב רובה של הסדנה (כשעתיים) עבר ללא חשמל. זה היה ללא ספק רגע קסום ובלתי נשכח.
לניה שיטה מיוחדת לשכתב מוזיקה ותנועות כאחד. אני, עם אפס קישורים מוזיקאליים ולא בדיוק רקדנית מלידה, למדתי להכיר היטב את המוזיקה והתנועות ולשכתב אותם כ"ברים" (התווים של ניה) באומנות מעוררת פליאה (עצמית). למדתי שפה נוספת, שפה סודית וקסומה.
כאשר התחלתי לתרגל ניה חזרתי לשחק. גיליתי את ההנאה אשר בתנועה. משחק ואושר הפכו להיות שותפים קבועים בחיי. אהבתי לחיים התעצמה.
שנה חדשה בפתח ואני רוצה להוקיר תודה. תודה לך גיסתי יקירתי שחשפת אותי לניה. באהבה ובמשחק לחיים יש טעם מתוק יותר. שנה טובה ♥
נ.ב. מה זה לעזאזל ניה? רוצים לגלות? בואו ביום שלישי הקרוב 20:15 (וכל יום ג') לגלות!

ברצוני להגיד תודה שקראתם את פוסט זה.
אם אהבתם ואתם לא מנויים, אבקש שתרשמו לרשימת ההפצה של הבלג. נא לרשם לרשימת התפוצה כאן.
בנוסף אבקש מכם לשתף במערכות המדיה החברתית את הבלוג המקדים לסרט האנימציה שאני עומדת לפרסם בהעתיד הקרוב. ההתרגשות מתגברת! נא לשתף מכאן את הפוסט.
נהנת כל פעם לקרוא את כתבייך, לראות את התמונות ולחוות איתך את חויותך.
כמובן שעבורי המתכונים מוסיפים המון.
תודה
שנה נהדרת ופורה
❤️דגנית
דגנית יקירתי,
את מצליחה לרגש אותי כל פעם מחדש. מאחלת לך ולבני ביתך הרבה בריאות, אהבה, אושר והעצמה לשנה החדשה. אני מבטיחה מפעם לפעם לשתף מתכונים טעימים 🙂
הילה ♥
תמרי,
נשארתי ללא מילים. רגשת אותי מאוד.
את בהחלט צודקת בדבריך: "אהבת החיים ובדברים הקטנים … הם אלו שעושים לנו את החיים באמת מאושרים."
אני מאמינה בזה. אני אפילו באמצע עבודה של סרט אנימציה המביא בדיוק את המסר הזה. אפשר לראות את הכתוב כאן וסרט בקרוב.
https://hbne.co.il/?p=1474
אני מאחלת לנו שנה טובה. שנה של בריאות, אושר ואהבה. שנה של סיפורים מרגשים בדפי הבלוג כמו בחיים. אגב, אני בת 55 אבל זהו סתם מספר. האמת? לפעמים אני מרגישה בת 16…
הילה
הילה,
קודם כל את נראית נפלא. אין לי מושג בת כמה וזה ממש לא משנה האמת…
הניה עושה משהו לגוף לפנים ולנפש. את תמיד נראית קורנת.
הפוסט אופטמי כל כך ומלא באהבת החיים ובדברים הקטנים שהם הם אלו שעושים לנו את החיים באמת מאושרים.
מאחלת לך שנה טובה ונפלאה מלאה בכל מה שתבקשי לעצמך ולאוהבייך!
תמרי
מאחלת שנידע תמיד ללכת בעקבות האושר. אין ספק שזה מחמיא לנו!
וואו כמה שהשתנית בתמונה, נראית כל כך יותר מאושרת. מקסימה.