אחת מיני רבות…
החלטה אחת לכאורה חסרת חשיבות משנה חיים.
ההחלטה כלל לא הייתה שלי… בגיל תשע הוריי בחרו לשלוח אותי למחנה קיץ. ללא ספק החלטה זאת עיצבה את דרכי, זהותי ועצם מהותי.
מתנה אחת, אחת מיני רבות, שהבילוי הקיצי במחנה העניק לי: אהבת הארץ, הטבע והחברותא. היינו יוצאים ליומיים שלושה לטייל בטבע עם תרמיל על הגב לטבע. טיילנו, שרנו, בנינו, הזענו, קיטרנו, וסיפרנו צ'יזבטים על יד מדורות אל תוך השעות הקטנות של הלילה.
הניצוץ לפעילות נולד שם מתוך מדורת השבט והאש בוערת בי עד עצם היום הזה: פעילות לבנות עולם טוב יותר הן מבפנים והן מבחוץ. לרוב הפעילות מתבטאת בחשיבה וביוזמה ערכית, אולם, היא גם מגולמת בתנועה עצמה.
כיף גדול לבלות בחוץ בטבע:
לטייל, לרוץ, לרכב, לגלות ולהזיע.
אין דבר יותר שנוא עלי מפעילות בתוך חדר סגור עם חזרות מונוטוניות. תמיד אעדיף להוציא מרץ הרחק מקירות ביתי. הזמן עומד מלכת כל פעם שאני עולה על מרכבתי הדו גלגלתי. מדהים כיצד כל פעם מחדש אני מגלה עוד פינות חמד בחצרי האחורית.
טיול לבד בטבע מעצים ומביא לשלוות נפש.
טיול בחברותא מביא גם הוא איכויות קסומות.
זיכרונות מדהימים מלווים אותי לאורך דרכי: טיולים, רכיבות ומסעות רבים בחברותא. ביחד כל רגש מתעצם וכל פעילות ספורטיבית נעשית פשוטה יותר, מהנה יותר. מפליא הלא כן, כיצד אנו מצליחים לדרוש ולהוציא מעצמינו יותר כאשר אנו בחברותא?
במיוחד צרובים בזיכרוני טיולים במדבר. לאחר כתשע קייצים במחנה הצטרפתי לעוד חניכים מכל צפון אמריקה כדי לבלות קיץ אחד ארוך, שנה ליתר דיוק בקיבוץ בישראל. לאחרונה גיליתי מחדש תמונות מאותה התקופה שצולמו בטיולינו בסיני זמן קצר לפני החזרתו למצריים. תמונות מדהימות מחוויה של פעם בחיים. יחד טיפסנו, ופטפטנו: שרנו וחגגנו כל רגע בראשיתי.
מרוץ הר סדום יצר גם הוא זיכרונות רבים. היינו יורדים כל שנה עמוסים ילדים ואופנים כדי לרכב עם עוד אלפים דרך מערות הקמח ועוד פינות חמד מדבריים. סיפוק מיוחד היה לסיים את המסלול עם אופניים וילדים שלימים ומרוצים כאחד.
הגבר שלצדי עובד בענף הפלסטיקה. לימים, כאשר חיידק האופנים הדביק אותו באופן חסר מרפא, היה לו ולאחד משותפיו רעיון. היו להם לא מעט חברים בענף נגועים גם הם באותו חיידק טורף. הם חשבו להזמין אותם החברים לרכיבה מענגת ביער בית קשת ולקנח על האש בצל החורש. היה אירוע מקסים כל כך עד שהחליטו להפכו למסורת.
אז רכבו אולי שלושים או ארבעים איש. אתמול רכבו כ-350 איש! המסורת נמשכת וגדלה משנה לשנה. כיום חברות הפלסטיק רבים על הזכות לארח את רוכבי הענף בחצרם הביתי. כה יפה לראות את הארגון למופת הכולל: מסלולים ומלווים לפי רמות; קפה, מאפה וחולצת אירוע לדרך; ואוכל כיד המלך לקינוח. בין צי הרכב הדו גלגלי אפשר להבחין בקבוצות קבוצות של עובדים. כל קבוצה מתגאה בתלבושתה הצבעונית והייחודית רק לה.
תנועה מוסיפה לנו לבריאות.
פעילות ספורטיבית משחררת אנדורפינים וגורם לשמחה. פעילות בחברותא מביאה ליתר מאמץ ושחרור נוסף של "מאושר-ינים". תנועה מחוץ לקירות ביתנו בטבע ובחברותא מוסיפה גוונים של צבע והנאה.
שמעתי פעם על מיזם של מפעל ישראלי אשר מסבסד פעילות ספורטיבית של עובדיו. עובד בריא יותר ושמח יותר ייתן ערך מוסף לעבודתו.
