עליתי לארץ בגיל צעיר בטרם מלאו לי עשרים. אף על פי כן, רובם ככולם מזהים אצלי מוצא אנגלוסקסי כלשהו. האמת שהמבטא האמריקאי איננו טיפוסי ועל כך התברכתי, אבל לא יעזור בית דין, יש שגיאות שאופייניות רק לי. על פי רוב אני מסתבכת עם האותיות: "ס", "ש" ו"צ"…
עף אל פי חן… ☺
וכך נודע לי היום, לאחר כמעט שלושים וחמש שנה מאז שעליתי לישראל, על עוד מילה משובשת באוצר המילים שלי…
נושא השיחה היה מה בגופינו אוהבים אנו לחבק ולפנק ומאידך, איזה חלק רוצים אנו להצניע מעין זר…
כנערה אמריקאית טיפוסית, אהבתי להתלבש בג'ינס וחולצת T שירט. הליווייס היו אז בשיא האופנה בעיקר בגלל הצבע המקסים הדהוי שהיה מתקבל ומשתבח עם כל כביסה וכביסה. חולצת T שירט הפכה לפריט של אספנות.
במהלך מסעותיי, בין אם רחוק או קרוב, הייתי תמיד בהיכון למציאה חדשה. כנערה פעילה בתנועת נוער, אהבתי במיוחד חולצה עם אמירה למטרה טובה. יחד עם זאת, נסיעה לדיסנילנד הייתה סיבה למסיבה להעשיר ולעבות את האוסף.
הידעתם שמיקי מאוס החמוד קודם לכל?
אל תוך שנות השלושים המוקדמות שלי המשכתי ושמרתי על המסורת של התלבושת האחידה: ג'ינס וחולצתT שירט הדוק סביב הצוואר.
הרגשתי בבית בתלבושת המסורתית ולא דמיינתי לעצמי עד כמה היא (לא) הלמה אותי: סטרייק אאוט!
אפשר להביט על הדמות שמשתקפת אלינו במראה יום יום, שנה שנה ולא לראות את מה שרואים אחרים. כאשר מתגלה לנו פתאום הנסתר, בין אם במודע ובין אם לא, קופץ הפגם ומתריס, אני כאן!
כל כך קל לאמץ פינה נוספת בגוף לחבוט בה. מעניין מאוד להבין את הביולוגיה העומדת מאחורי זה…
אל תשאלו מי גילה לי או מתי התגלה הסוד. באמת אין לי שמץ של מושג…
יש לי "פסנתר כפול"!!!
אתה חַכְמוֹלוֹג, הבנתי, שוב טעיתי…
יש לי סנטר כפול!
ס נ ט ר ! ! !
"עברית קשה שפה"…
מאותו הרגע מתחילים הגעגועים לתקופת טרום הידיעה. אבל מה לעשות אני יודעת ואינני יכולה שלא לראות.
מאותו הרגע למדתי את אמנות הטשטוש. חולצות צמודות צוואר הפכו להיות passé. גיליתי שצווארון "V" עמוק הולם אותי מאוד ומסיט את העניין מהנוף הקלוקל.
התעוררה בי הסקרנות לשאול ככה סתם אנשים שונים על "הטוב, הרע והמכוער" בגופם. התרשמתי שאנו באמת ערב רב.
לשמחתי גיליתי גם כאלה שאהבו את גופם כפי שהוא, ללא סייג.
רובם ככולם הופתעו משאלותיי. התשובות לא נשלפו ונדרשו לרוב מספר רגעים של הרהורים להחליט מה "ה"דבר (איבר) המבורך ומה ה"מקולל".
נהניתי מאוד לגלות שהרוב ידעו להצביע באהבה ובגאווה על עצם זה או אחר...
מה היה קורה לוליי היינו מתרכזים בטוב והיפה בחיינו הן מבפנים והן בחוץ? לא מעט מזמננו עובר במחשבות טורדניות, על בעיותינו (האמתיות והמדומות) ובמוחנו עולים אין סוף תסריטים על כל הדברים הרעים והנוראים העשויים להתרחש.
כל מה שמתרכזים בו גדל.
בואו ונתרכז בטוב ובכל הדברים הנפלאים המחכים לנו מעבר לסיבוב.
