על עצמאות והפרדות
היום בני הקטן יוצא לגלות עולם. האמת, קצת מעליב שהוא איננו זקוק יותר לאמא! את כל הסידורים עשה לבדו למעט פה ושם עצה כזו או אחרת. מצד אחד, גאווה גדולה שהילד עצמאי, בוגר, אחראי וחזק אבל, מצד שני, תסמיני ההפרדות כואבים ואני מנסה לעצור את הדמעות המשתוקקות לצאת.
מטמורפוזה הינו סימן הכר לחיים. כפי שאביב מפנה את דרכו לקיץ, הילד הופך לבוגר. אנו מתחילים את החיים מוקפים במשפחה. אט-אט אנו נמצאים פחות ופחות עם המשפחה ונוצרים קשרים מחוץ למעגל המשפחתי. העצמאות מתעצמת אי שם סביב השחרור מן הצבא. הילד עובד, מטייל בעולם, הולך ללמוד … בסוף לומדים להסתדר לבד הן הילדים והן ההורים.
חשוב היה לי לארגן יום משפחתי לפני נסיעתו. בני לא רצה דבר. היו לו רצונות משלו. התלונן שמכל אירוע אני עושה הפקה אבל בסוף חכך בדעתו או סתם נכנע ללחץ משפחתי.. וכך בילינו יחד, כל המשפחה, חצי יום בעיר הגדולה. על רכינוע כבר נסעת?! כל המשפחה לקחה חלק בסיור רכוב על סגווי בנמל יפו. למדנו לעלות, לנהוג ואף ליפול מן הרכינוע! הייתה זו חוויה שהתחילה בהרבה צחוק והנאה עם רקע של יום שמש בהיר קסום והסתיימה במסעדה טובה. ללא ספק צרבנו ביום הזה זיכרון מתוק שילווה אותנו לתמיד.