אריות, נמרים ודובים

shoesbed

אנו חיים בעולם של שפע.

לא ניתן להתכחש! כנסו לכל מכולת השכונתית ותספרו כמה מיניי דגני בוקר יש על המדף. תפתחו את הטלוויזיה; ‏זאת משימה קשה למנות את כל הערוצים.

פתחו את ארון הנעלים. נכון ‏שאימלדה מרקוס הייתה מרגישה בבית?!‏

עִרבּוּביָה של חפצים "תפסה חזקה" על עיסוקינו חלק נכבד מן היום. חפצים ‏דוממים; זעקה גדולה! ניסיוני מלמד שעיסוק מרוכז בעצם זה או אחר מעיד על ‏סוג של בריחה.‏

בקלי קלות פותחים את הטלוויזיה בכדי לחמוק מהמשימות הבוערות. זהו ‏מצב מוכר לכל אחד מאתנו: לא חידשתי דבר. הדברים חמורים שבעתיים כאשר ‏הזמן הריק איננו אלא "מילוט עצמי".‏

גדולים ממני אמרו את זה יותר טוב. במילים של ג'אורג' אדיאר: "כל דבר בו חפצנו נמצא מעבר לפחד."‏

שוב, הפעם במילים של ברנדון בוצארד:

למה כאשר התברכנו בלב של אריה ‏אנו חיים כעכברים?

אנחנו חייבים להסתכל ישר אל תוך עינינו העייפות ולבדוק מדוע אנחנו ‏מבזבזים כל כך הרבה זמן מרחרחים בכל ‏הסחת דעת; מדוע אנו מתכווצים ‏ממחשבה לחשוף את ה"אני" האמתי לעולם; למה אנחנו ממהרים כל כך ‏להימנע ‏מסכסוך, ולמה אנו מסכימים לשחק כה קטנים. אנו חייבים לשאול את ‏עצמינו למה אנו משתתפים כל כך בענווה במרוץ הקדחתני,‏ המביא ‏אותנו למבוכים של בינוניות ולהסתפק בשאריות גמול כאשר הטבע ברך אותנו ‏בחופש, כוח, ושפע ‏בלתי מוגבלים לנועזים, לנחושים, ליצירתיים, לעצמאיים – ‏לכל אחד מאתנו. אנו חייבים לשאול אם רצונותינו להרגיש בטוחים ‏ומקובלים הם ‏למעשה משעבדים אותנו לדעה הרווחת ולשעמום? אנחנו חייבים לשאול: מתי ‏נהיה מוכנים לעלות לרמה ‏אחרת של קיום?" ‏

יום בהיר אחד, לא מזמן, שמתי לב לשינוי המתעצם בי. ימיי מרוכזים פחות ופחות ‏ סביב איסוף חפצים יפים, פחות שעות בהייה מול המסך. יותר ויותר ‏אני מוצאת את עצמי משקיעה את זמני ביצירה, בנייה ועשייה. מיום ליום אני ‏מפתחת ומרחיבה קשרי איכות אמיתיים. אושרי מתעצם כל פעם שאני מתרחקת ‏צעד נוסף מאזור הפחד. ואתם? מה אתכם?
‎‎‎‎

♦ אריות,‏ ‎‎‎‎♦ נמרים‏ ‎‎‎‎♦ ודובים?‏

מתחת ‏למיטתכם אלה סתם נעלים!

הגב

Be the First to Comment!

Notify of
avatar
wpDiscuz