הילה איננה, הלכה לעולמה.
אני פרפקציוניסטית, עלי זה נאמר לא פעם. בעיניי אני רואה בלאגן והרבה. פרפקציוניזם ובלאגן: לא בדיוק מילים נרדפות! כנראה שאני הכלאה בין השנים…
פרפקציוניזם, כן אני יכולה להתחבר לזה. בעבודתי כיועצת B.I. אני חייבת סדר ונקיון, כל נתון חייב להיות מסודר בדיוק במקומו. אומרים עלי שהמודלים שאני בונה מסודרים להפליא, יותר מכל האחרים. יחד עם זאת, בבית אני כזו בלגניסטית. קשה להאמין שמדובר באותו האדם…
פרפקציוניסט. אני יכולה להישאב תוך כדי עריכה של תמונה, סרט או טקסט; תמיד אני מצליחה למצוא עוד פרט קטן שיכול להיות ערוך יותר טוב. טוב זה לא מספיק טוב; אני מחפשת למצוינות! כעת אני מוצאת את עצמי לומדת שוב עוד תחום, משלימה טקסטים לאתר, כותבת בלוגים, מלמדת ניה פעם בשבוע אבל לא מתחילה עם העיקר.
כמה אני אוהבת ליצור. אני לא רוצה לספר סתם סיפור: זה צריך להיות סיפור שמחובר לעוד סיפור ולבסוף מתחבר לנושא מסוים. אני לא רוצה "לצייר" סתם תמונה אלא תמונה מלאת עוצמה ועומק. אני אוהבת להיות מקורית ולמצוא הרבה קשרים שמחברים את התמונות עם הסיפורים ועם המסר.
באיזה שהוא מקום החיים שלי זאת הפקה גדולה…
אני יושבת מן הצד בכל עת ועת ורושמת את המתרחש: אוספת לי חומר, תמונות ורעיונות לספר, קולאג' או לאוטוביוגרפיה. יש לי כבר המון, המון חומר. נדמה לי שלא כדאי לחכות עוד; החומרים שאספתי מספיקים.
אפשר להתחיל במלאכה לפני שיהיה מאוחר מידי…
רוצה להיות ההיא – זאת שעושה סדנאות מרהיבות המשלבות תזונה, תעוזה ותנועה?
כיצד אני יכולה להעביר סדנה אם אני לא יודעת את כל התשובות? לעולם לא אפסיק לצמוח ולהתפתח. תמיד תהיה שאלה שלא תהיה לי תשובה אליה. מעודי לא אדע את הכל. ישנם דברים (והמון) שאינני יודעת וזה בסדר גמור. החשוב הוא לתת למסר לצאת. המסר חשוב וצריך להוציאו מבפנים החוצה.
את יכולה לעשות את זה! כמו שבתי סיון אומרת אני פרפקציוניסטית, כמו שאישי אומר, תשתחררי!
הגיעה העת להעז ולרכז מאמצים על העיקר:
הקישוטים יחכו!
