עסוק עד לסוף פסוק‏

shuyotSM

אחת מיני רבות…

החלטה אחת לכאורה חסרת חשיבות משנה חיים.‏

ההחלטה כלל לא הייתה שלי… בגיל תשע הוריי בחרו לשלוח אותי ‏למחנה קיץ. ללא ספק החלטה זאת עיצבה את דרכי, זהותי ועצם ‏מהותי. ‏

מתנה אחת, אחת מיני רבות, שהבילוי הקיצי במחנה העניק לי: אהבת הארץ, הטבע והחברותא. היינו יוצאים ליומיים שלושה לטייל בטבע עם תרמיל על הגב לטבע. טיילנו, שרנו, בנינו, ‏הזענו, קיטרנו, וסיפרנו צ'יזבטים על יד מדורות אל תוך השעות ‏הקטנות של הלילה. ‏

הניצוץ לפעילות נולד שם מתוך מדורת השבט והאש בוערת בי עד ‏עצם היום הזה: פעילות לבנות עולם טוב יותר הן מבפנים והן ‏מבחוץ. לרוב הפעילות מתבטאת בחשיבה וביוזמה ערכית, אולם, ‏היא גם מגולמת בתנועה עצמה.‏

כיף גדול לבלות בחוץ בטבע:
לטייל, לרוץ, לרכב, לגלות ולהזיע.

אין ‏דבר יותר שנוא עלי מפעילות בתוך חדר ‏סגור עם חזרות מונוטוניות. תמיד אעדיף להוציא מרץ הרחק מקירות ביתי. הזמן עומד ‏מלכת כל פעם שאני עולה על מרכבתי הדו גלגלתי. מדהים כיצד כל ‏פעם מחדש אני מגלה עוד פינות חמד בחצרי האחורית. ‏

טיול לבד בטבע מעצים ומביא לשלוות נפש.
טיול בחברותא מביא ‏גם הוא איכויות קסומות.‏‎ ‎‏

זיכרונות מדהימים מלווים אותי לאורך ‏דרכי: טיולים, רכיבות ומסעות רבים בחברותא. ביחד כל רגש ‏מתעצם וכל פעילות ספורטיבית נעשית פשוטה יותר, מהנה יותר. ‏מפליא הלא כן, כיצד אנו מצליחים לדרוש ולהוציא מעצמינו יותר ‏כאשר אנו בחברותא?‏

במיוחד צרובים בזיכרוני טיולים במדבר. לאחר כתשע קייצים ‏במחנה הצטרפתי לעוד חניכים מכל צפון אמריקה כדי לבלות קיץ ‏אחד ארוך, שנה ליתר דיוק בקיבוץ בישראל. לאחרונה גיליתי ‏מחדש תמונות מאותה התקופה שצולמו בטיולינו בסיני זמן קצר ‏לפני החזרתו למצריים. תמונות מדהימות מחוויה של פעם בחיים. ‏יחד טיפסנו, ופטפטנו: שרנו וחגגנו כל רגע בראשיתי. ‏

מרוץ הר סדום יצר גם הוא זיכרונות רבים. היינו יורדים כל שנה ‏עמוסים ילדים ואופנים כדי לרכב עם עוד אלפים דרך מערות הקמח ‏ועוד פינות חמד מדבריים. סיפוק מיוחד היה לסיים את המסלול עם ‏אופניים וילדים שלימים ומרוצים כאחד.‏

roshhanikra

הגבר שלצדי עובד בענף הפלסטיקה. לימים, כאשר חיידק האופנים ‏הדביק אותו באופן חסר מרפא, היה לו ולאחד משותפיו רעיון. היו להם ‏לא מעט חברים בענף נגועים גם הם באותו חיידק טורף. הם חשבו ‏להזמין אותם החברים לרכיבה מענגת ביער בית קשת ולקנח על האש בצל החורש. ‏היה אירוע מקסים כל כך עד שהחליטו להפכו למסורת.‏

אז רכבו אולי שלושים או ארבעים איש. אתמול רכבו כ-350 איש! ‏המסורת נמשכת וגדלה משנה לשנה. כיום חברות הפלסטיק רבים ‏על הזכות לארח את רוכבי הענף בחצרם הביתי. כה יפה ‏לראות את הארגון למופת הכולל: מסלולים ומלווים לפי רמות; קפה, ‏מאפה וחולצת אירוע לדרך; ואוכל כיד המלך לקינוח. בין צי ‏הרכב הדו גלגלי אפשר להבחין בקבוצות קבוצות של עובדים. כל ‏קבוצה מתגאה בתלבושתה הצבעונית והייחודית רק לה.‏

תנועה מוסיפה לנו לבריאות.

פעילות ספורטיבית משחררת אנדורפינים וגורם לשמחה. פעילות ‏בחברותא מביאה ליתר מאמץ ושחרור נוסף של "מאושר-ינים".‏ תנועה מחוץ ‏לקירות ביתנו בטבע ובחברותא מוסיפה גוונים של צבע והנאה. ‏

שמעתי פעם על מיזם של מפעל ישראלי אשר מסבסד פעילות ‏ספורטיבית של עובדיו. עובד בריא יותר ושמח יותר ייתן ערך מוסף ‏לעבודתו. ‏

אמש הלך עוד אדם צעיר לעולמו בטרם עת‎. ‎
סימן היכרו קבור בעבודתו האין סופית‎.‎
עסוק עד לסוף פסוק.‏

הגב

Be the First to Comment!

Notify of
avatar
wpDiscuz