פסנתר כפול

doublesm

עליתי לארץ בגיל צעיר בטרם מלאו לי עשרים. אף על פי כן, רובם ‏ככולם מזהים אצלי מוצא אנגלוסקסי כלשהו. האמת שהמבטא ‏האמריקאי איננו‎ ‎‏ טיפוסי ועל כך התברכתי, אבל לא יעזור בית דין, ‏יש שגיאות שאופייניות רק לי. על פי רוב אני מסתבכת עם ‏האותיות: "ס", "ש" ו"צ"…‏

עף אל פי חן… ☺

וכך נודע לי היום, לאחר כמעט שלושים וחמש שנה מאז שעליתי ‏לישראל, על עוד מילה משובשת באוצר המילים שלי…‏

נושא השיחה היה מה בגופינו אוהבים אנו לחבק ולפנק ומאידך, ‏איזה חלק רוצים אנו להצניע מעין זר… ‏

כנערה אמריקאית טיפוסית, אהבתי להתלבש בג'ינס וחולצת ‏T ‎ שירט. הליווייס היו אז בשיא האופנה בעיקר בגלל הצבע המקסים ‏הדהוי שהיה מתקבל ומשתבח עם כל כביסה וכביסה. חולצת ‏T ‎ שירט הפכה לפריט של אספנות.

במהלך מסעותיי, בין אם רחוק או ‏קרוב, הייתי תמיד בהיכון למציאה חדשה. כנערה פעילה בתנועת ‏נוער, אהבתי במיוחד חולצה עם אמירה למטרה טובה. יחד עם ‏זאת, נסיעה לדיסנילנד הייתה סיבה למסיבה להעשיר ולעבות את ‏האוסף.

הידעתם שמיקי מאוס החמוד קודם לכל?‏

אל תוך שנות השלושים המוקדמות שלי המשכתי ושמרתי על ‏המסורת של התלבושת האחידה: ג'ינס וחולצתT ‎‏ שירט הדוק סביב ‏הצוואר.

הרגשתי בבית בתלבושת המסורתית ולא דמיינתי לעצמי ‏עד כמה היא (לא) הלמה אותי: סטרייק אאוט!‏

אפשר להביט על הדמות שמשתקפת אלינו במראה יום יום, שנה ‏שנה ולא לראות את מה שרואים אחרים. כאשר מתגלה לנו פתאום ‏הנסתר, בין אם במודע ובין אם לא, קופץ הפגם ומתריס, אני כאן!‏

כל כך קל לאמץ פינה נוספת בגוף לחבוט בה. מעניין מאוד להבין ‏את הביולוגיה העומדת מאחורי זה…‏

אל תשאלו מי גילה לי או מתי התגלה הסוד. באמת אין לי שמץ של ‏מושג…‏

יש לי "פסנתר כפול"!!!‏

אתה חַכְמוֹלוֹג, הבנתי, שוב טעיתי…‏

יש לי סנטר כפול!

ס נ ט ר ! ! !

‎‎‎"עברית קשה שפה"…‏

מאותו הרגע מתחילים הגעגועים לתקופת טרום הידיעה. אבל מה ‏לעשות אני יודעת ואינני יכולה שלא לראות.‏

מאותו הרגע למדתי את אמנות הטשטוש. חולצות צמודות צוואר ‏הפכו להיות ‏passé‏. גיליתי שצווארון "‏V‏" עמוק הולם אותי מאוד ‏ומסיט את העניין מהנוף הקלוקל.‏

התעוררה בי הסקרנות לשאול ככה סתם אנשים שונים על "הטוב, ‏הרע והמכוער" בגופם. התרשמתי שאנו באמת ערב רב.

לשמחתי ‏גיליתי גם כאלה שאהבו את גופם כפי שהוא, ללא סייג.

רובם ‏ככולם הופתעו משאלותיי. התשובות לא נשלפו ונדרשו לרוב מספר ‏רגעים של הרהורים להחליט מה "ה"דבר (איבר) המבורך ומה ‏ה"מקולל".‏

נהניתי מאוד לגלות שהרוב ידעו להצביע באהבה ובגאווה על עצם ‏זה או אחר...‏

מה היה קורה לוליי היינו מתרכזים בטוב והיפה בחיינו הן מבפנים ‏והן בחוץ? לא מעט מזמננו עובר במחשבות טורדניות, על בעיותינו ‏‏(האמתיות והמדומות) ובמוחנו עולים אין סוף תסריטים על כל ‏הדברים הרעים והנוראים העשויים להתרחש.‏

כל מה שמתרכזים בו ‎‎‎ גדל.‏‏

‎‎‎בואו ונתרכז בטוב ובכל ‏הדברים הנפלאים המחכים לנו מעבר לסיבוב.‏‏‏

הפכו את חלומכם למנטרה לקימה
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה
עַל ‏לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם.‏

הגב

Be the First to Comment!

Notify of
avatar
wpDiscuz