סי יו

SCREWSSM

הדוקטור אמר

אף אחד לא אמר שאני חייבת לעבור את הניתוח. הדוקטור אמר שיתכן ומקור המועקה מגיע מלחץ באזור ‏הצוואר על חוט השדרה, רמז שקיבוע צווארי עשוי לפתור את רשת הכאב העוטפת את גופי. אמר, אז אמר. ‏הוא גם אמר שלא קיים דבר כזה אלרגיה לטיטניום. כך קבע הדוקטור …‏

זאת הייתה תקופה שחורה והגישה לזיכרונות ולתחושות חסומה במידת מה. כפי שהרגלתי את עצמי שנים ‏על גבי שנים, הכל נדחק הצידה אל תוך בור שחור. לגוף המופלא דרכי מסתורין משלו לשמור אותנו עטופים ‏ומוגנים. ‏

להבנתי, הכל התחיל סביב חגיגות היובל של יקירי. פינקתי אותו בסוף שבוע מדברי מדהים באזור מדרשת ‏בן גוריון ונחל צין. יחד עם צמד מדריכים חמודים,השתתפנו בטיול אופניים פרטי וקסום לאורכם של מסלולי גמלים על ‏רקע נופי המדבר עוצרי הנשימה. זה היה בתחילת דרכנו בעולם האופניים. הביטחון העצמי חיפה על ‏כישוריי הטכניים הירודים. כאשר המדריך לפניי קיפץ מעל גזע עץ קטן, קיפצתי אני בעקבותיו…‏

BENGURIONFS

זאת אנוכי שצנחה מעל הכידון! פתאום מצאתי את עצמי בעמידת ידיים רעועה: מנת זעזוע גדושה. נחום ‏תקום ו"הופ", כאילו לא קרה כלום המשכתי בחגיגות. גמרתי את הרכיבה ללא כל התלבטות האם להשתתף ‏ברכיבה המשפחתית למחרת. לא היה סיכוי בעולם שאני אפספס את זה!‏

50bikecollage

מעולם לא היה לי צוואר תפוס. פתאום התחילו לי כל מיני כאבים. חוסר שקט, בהלה וחששות ליוו אותי. ‏ככל שנקפו להם הימים, גברו הכאבים ואיתם תופעות בלתי מוכרות ומוסברות. אוסף של כאבים החוצים את ‏הגוף לאורכו ולרוחבו ומלווים בתופעות של נימול, מחטים ואש הבוערת בתוכי. הייתה בי תחושה שכל יום חדש ‏מגיח וצץ לו אתו סוג חדש של כאב שלא הכרתי. הייתי חסרת אונים, כולי פקעת עצבים מתוסכלת.

לא הבנתי ‏מה קורה לי, איזה מחלה ממאירה מקננת לי בגוף? לא ידעתי לאן לפנות. ‏

רופאת המשפחה רצתה לרפא אותי בעזרת כדורי הרגעה שונים ומשונים, אבל אני לא זרמתי עם מתקפת ‏הכימיקלים וסירבתי לשתף פעולה…. ‏

הייתי בונקר, כל כך קשה היה לי לשתף ולחלוק את רגשותיי עד שלא הרשתי לעצמי להישען על ‏משפחתי, אף לא על יקיר לבי. הרגשתי שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי ושאני לבדי חייבת לפתור את ‏התעלומה.‏

צבא של אישה אחת

המבצע התחיל במלאו הקיטור, אני, צבא של אישה אחת, הסתערתי לבדי ממטפל למטפל ממומחה למומחה. כל ‏מומחה היה מומחה בפינה הקטנה שלו ולא מצאתי אחד שידע לעשות צעד לאחור ולבחון את כולי מכף רגל ‏ועד לראש. ‏

באותו העת, המשכתי לעבוד במלוא המרץ בעבודתי כיועצת כלכלית. יום יום נסעתי ללקוח אחר, ממטולה ‏ועד אילת. כל יום מצאתי את עצמי לפני שולחן אחר, כיסא אחר, צופה במסך אחר, סובלת וכואבת את ‏כאביי. לא נתתי לעצמי רגע לנוח, לשכב בבית, לעבד ולעכל את העובר אלי. הייתי בקרב על החיים ולאף ‏אחד, כולל אני עצמי, לא היה את הכוח לעצור בעדי.‏

פטישים בראש

Diggin' – Ephraim Kishon REMIXED \ חופרים בקישון

'חופרים' – Diggin סרטון המרכיב מחדש קטעים מתוך סרטיו של אפרים קישון: 'סאלח שבתי' (1964) ו'תעלת בלאומילך' (1969). סאלח יצא לשדות הקיבוץ ועיבד את האדמה בעצלתיים, עד שבומבה התחיל לקדוח.. דור לוי 2013 A mash up video of scenes that were taken from the films of Ephraim Kishon: 'Blaumilch Canal' (1969) and 'Salah Shabati' (1964).

ימים ספורים לפני הניתוח שוחחתי עם המנתח. העליתי לפניו את הסוגיה שהטרידה אותי. מרבית הרופאים ‏שראיתי לפניו אמרו שאין צורך לבצע את הניתוח וניסיתי להבין את המלצותיו לעומקן. תוך דקות ספורות, ‏הבנתי שחציתי את הגבול… הרופא, כבודו נפגע, סילק אותי ממשרדו בעודו אומר שאם אני לא מאמינה לו ‏אזי אני לא חייבת לעבור את הניתוח.‏

Marge Simpson — "Let Me Off"

Marge Simpson in "Fear of Flying." Copyright Fox Broadcasting Company.

מצאתי את עצמי המומה יושבת בחוץ עם יקירי ולא יודעת כיצד להתקדם. בעוד אני בוכה בכי מר והדמעות ‏זולגות, נתקפתי ברגע דז'ה וו עמוק. קבלתי מסר מבהיל ומתעתע מגופי.

מה אם כל מה שאני עוברת איננה ‏אלא איתותי בואו של גיל המעבר או תופעות תופעות אלרגיות הזוויות???‏

בעבר היו לי כל מיני תסמינים רפואיים מסתוריים. לא פעם הייתי אני זאת, "הבני" שרלוק ‏הולמס, שמצאה ‏את הפתרון: ‏


דלקות בתוך הנרתיק השוות וחוזרות, גירוד עז? גיליתי שאני פשוט אלרגית למשחת הדיאפרגמה. תתארו ‏לעצמכם כאשר לא הייתה לי משחה מתאימה להרגיע את הרוחות, בן זוגי הציע למרוח משחת הדיאפרגמה ‏במקומה כדי למצוא‎ ‎שחרור מיסוריי. אייה, זה היה נורא! לפחות היעוץ הכל כך לא במקום הוביל אותי למצוא ‏את הפתרון….‏


כאבי ראש עזים? מסתבר שהאשם הוא בדבק בו השתמשו בספות חדשות. כשנה וחצי לא יכולתי להתקרב ‏אליהן. כן! הייתי אלרגית לדבק בתוך הספות.‏


"האם אתה לא רואה משהו בשפה שלי?"‏

‏"לא הכל נראה נורמלי." כעבור רגע… "הוי לא! השפה שלך נפוחה כמו של כושי!" הפעם זאת הייתי אלרגיה ‏לכדורים.‏


גירוד ופריחה כל הגוף? שוב אלרגיה לכדורים.‏


דורבן עקשן? לא מרפא למרות כל הטיפולים החוזרים? זה לא אלא קריסטלים של אוקסלטים ‏בגוף. לשם ‏שינוי המזון הוא האשם…‏


אמת או חובה

חלפו בראשי שני תרחישים  הזויים:‏

‏1.‏ ניתוח שהתבטל רגע לפני.. לאחר שהבנתי שיש טעות באבחון.‏
‏2.‏ ניתוח מורכב והמסוכן ולאחריו אני מבינה שעברתי אותו ללא כל צורך. ‏

בכל אחד מהתרחישים, עלילה מרתקת מלווה במוסר השכל חודר, מזעזע ומרתיע.‏…‎

אוסף של סיפורים הזויים כבר היה ברשותי ורציתי להימנע מהגדלת האוסף הנכבד לשווא. לא סתם הגוף ‏אותת לי. הייתי מוכרחה לבדוק עוד כיוונים….‏

כשבוע וחצי עד לניתוח ואני הצבתי לפניי מטרה להספיק ולחקור את כל הכיוונים. הספקתי הרבה, הרבה ‏מאוד, אבל לא גמרתי את כל הרשימה. לא ביקשתי ארכה. לטוב ולרע, אמריקאית מלידה, לא יכולתי לבטל ‏את הניתוח רגע לפני…. ‏

הבטחתי לעצמי לא לייסר את עצמי גם אם יתגלה בדיעבד שהניתוח היה לשווא. מה שהיה היה ועוברים ‏הלאה. במקום מאוד עמוק ושמור ידעתי כבר אז שבמידה והסיפור יגמר לפי אחד תסריטי האימה, אקח ‏אותו למקום של השראה ושיעור מהיקום להעביר הלאה.‏

פרק ב'

strangerphoto-1413847394921-b259543f4872
https://unsplash.com/enjoythesilence

אבל הסיפור לא נגמר כאן…. עברו רק ימים אחדים עד שנאלצתי להתמודד עם תופעות חדשות. לא יכולתי ‏לחיות בתוך גופי. הכל הפריע לי. הפכתי להיות מאוד מאוד רגישה לסביבה בין אם זה היה לבגדיי, רכבי או ‏ביתי. אט אט התחלתי להבין שאני סובלת מאלרגיות ורגישות מוגברת ומיד התחלתי לחשוד באלרגיה ‏לשתלים שהיו בתוך גופי.‏

זוכרים שהרופא אמר שאין דבר כזה?!‏

מצאתי את עצמי מנהלת מבצע נוסף. נשבעתי שאני אבדוק ואמצא את האחראי לייסוריי. ה"בולדוזר" נכנס ‏להילוך גבוה…‏

לאחר מחקר ארוך ומיגע מצאתי את המעבדה הטובה בעולם לבדיקת אלרגיות למתכות. במבצע מורכב ‏שלחתי דגימות דם למעבדה בגרמניה. לרוע מזלי התעכבו הדגימות בשרשרת בירוקרטית והגיעו באיחור ‏ליעדם. לאחר שני כישלונות החלטתי בפעם שלישית לעזור אומץ ולטוס לגרמניה ולבצע את הבדיקות שם.‏

נסעתי, נבדקתי ופגשתי אנשי מקצוע מסורים ומלאים שליחות. שמחתי שחיפושיי הביאו אותי לאנשים ‏טובים שיכלו לעזור לי.‏

סוף דבר

נדמה לי שהמשך הסיפור די ברור. על סמך תוצאות הבדיקות קיבלתי החלטה אמיצה לעבור שוב ניתוח ‏והפעם לשם הוצאת השתלים המתכתיים: לוח וארבע ברגים. את הניתוח יכולתי לעבור רק לאחר איחוי ‏החוליות דרך השתל הפלסטי בצווארי. הייתי משוכנעת שיש לי בעיה גם עם השתל הפלסטי אך להסירו ‏משמע לעבור ניתוח מסובך עם שתל עצמי ותקופת ריפוי ארוכה ומסובכת בהרבה מהניתוח הראשון. ‏קיוויתי שלאחר שהמתכות יוצאו מגופי אגיע למנוחה ולנחלה וגופי יירגע מכל הטלטלות והכאבים. ‏

כאשר הכל התחיל לא יכולתי לעצור ולשבת לרגע כדי להקשיב לגוף. רציתי רק לברוח ולצעוק בכל קולי ‏הושיעו! הייתי חייבת לעשות מעשה.

הייתי מנותקת מגופי בכל כך הרבה רמות….

darkphoto-1446001659471-a1bb12be192f
https://unsplash.com/reddangelo16

לא היה שום חיבור בין ‏מחשבותיי, תחושותיי ואני עצמי. אבדתי בתוך ים של דמעות וחרדות. זה היה מקום שחור וכל כך קר. ‏רציתי ישועה כאן ועכשיו. לא יכולתי לקחת פסק זמן כדי להבין את העובר עלי. חשתי שאני חייבת לפעול ‏בדחיפות, מסע מייגע למציאתו של הכדור המושלם והקסום שיעשה כאילו ולא היה כלום.

לרגע לא

shari

לרגע לא ‏פלרטטתי עם הרעיון שאם אני אתן לגופי את הכלים הנכונים ידע הגוף, בתבונתו הפנימית, לרפא את עצמו. ‏

המודעות העצמית המוגבלת לא אפשרה לי טיפה של חסד. בייסורי נתתי לעצמי לשחק עם הרעיון שגופי ‏יפה ומושלם יתר על המידה, וזאת הייתה דרכו של היקום לעשות מעשה ולהוסיף צלקת, להכתים את היופי ‏תמורת גאולה מן הייסורים. הרחקתי לכת עוד יותר ויזמתי בסתר צילום מקצועי אומנותי וחושפני שיהיה לי ‏למזכרת ומתנה ליום הנישואים הקרב.‏

billboardnew

בשעת הכאב יוצאות להן אמירות הזויות. בלידה של בתי הבכורה שלחתי את יקירי להביא חלב מהשכנים ‏‏(נכון, זה היה גם תחת השפעת הסמים)…‏

באותה התקופה לפני הניתוח גם התחלתי לרכב על אופני הרים בצורה נמרצת ויצאתי לרכב יום כן ויום גם ‏כן. ברכיבות התחלתי לסבול מכאבים בלתי מוכרים שכללו תחושות של בעירה ונימול. מכיוון ‏שמעולם לא ‏חוויתי שום כאב כזה, נבהלתי ומצאתי סיבה נוספת לרוץ לרופא בבהלה. המשכתי לחקור מה לא ‏בסדר ‏איתי ולפני הניתוח כלל לא ידעתי שאלו תופעות ידועות ושכיחות באימונים בעצימות גבוהה

תחילת המסע

בהמשך הסיפור התגלה האור, ריפוי והעצמה,‏‎ ‎‏ שיאו וודאי נמצא ברצון העז לשתף את המסע שאני עוברת ‏בבלוג.‏

אני מאמינה שכמו כל דבר בחיים אין אמת אחת. לעולם לא אדע מה בדיוק קרה. בחיים כמו בחיים לא הכל ‏שחור או לבן והאמת נמצאת תמיד באמצע. לא כל הנוצץ זהב (או כסף). על פי רוב כאשר הייתי עונדת ‏עגילים ממתכת המכילה ולו שמץ של ניקל, היה גופי רומז לי בקול רם להוריד אותם ומהר. בתקופה ההיא ‏הצלחתי לענוד עגיל היפואלרגני מעוצב בחן על ידי מעצבת על ישראלית. עד היום לא חזרתי לענוד אותו. ‏יש לפעמים דברים שיותר טוב לא לדעת…‏

נ.ב.‏

פוסט‎ ‎זה מודגש באהבה גדולה לבת דודתי המהמת שברגעים האלו מחלימה מניתוח לקיבוע צווארי. אני ‏מאחלת שהיא תמשיך לצועד באושר, שמחה, אהבה ובהמשך הכרת תודה לחיים היפים כל כך‎…‎

סי יו. הינה לכם סיפור סי4-סי5 שהיה באמת. עצרו, עצרו נשימה וקחו רגע קט לחוש, לראות ולחקור ‏מקרוב. תראו את עצמכם בשלמותכם ועל תתנו למישהו אחר, גם אם הוא לובש חלוק לבן, לראות אתכם ‏אחרת. ‏

איי סי יו ☺


ברצוני להגיד תודה שקראתם את פוסט זה.

אם אהבתם ואתם לא מנויים, אבקש שתרשמו לרשימת ההפצה של הבלג. נא לרשם לרשימת התפוצה כאן.

בנוסף אבקש מכם לשתף במערכות המדיה החברתית את הבלוג המקדים לסרט האנימציה שאני עומדת לפרסם בהעתיד הקרוב. ההתרגשות מתגברת! נא לשתף מכאן את הפוסט.

HBNE

אַתָּה כותב את סיפור חייך‎.‎
אַתְּ בונה את עתידך‎:‎
הבחירות, הגוונים והסיפור שלך‎.‎

הכוח הוא שלנו!‏

הגב

10 Comments on "סי יו"

Notify of
avatar
מירית
Guest

הילה, כל כך ריגשת אותי! המסע שתיארת מוכר לי מדי…

קרן
Guest

אני אוהבת את הפוסטים שלך,
אנחנו אמנם לא מכירות אבל באמצעות הבלוגנ שלך נראה לי שאני כבר מכירה אותך די טוב.
את תמיד מעניינת ומפתיעה. כיף איתך.
תודה על הפוסט הלא שגרתי

אורית
Guest

הילה,
הכנות שלך כובשת, הדבקות במטרה-לותר לא נימצא אצלך בלקסיקון , והאומץ . . . כמה אומץ , בכל מובן . אני מודה לך על הדברים שאת חולקת איתנו.
אורית

תמרי
Guest

הילה יקרה‎,
הצלחת לחשוף את עצמך בצורה מעוררת הערכה. לא כל אחד מסוגל להיכנס לפרטי הפרטים האלה, לתחושות למחשבות ‏ולכאבים‎.
שמחה שזה מאחורייך את נראית תמיד ויטאלית ויפה ואופטימית. מאחלת לך שתמיד ימשיך לך כך‎!‎

עדי
Guest

הילה נהנתי לקרוא. אהבתי את הכנות, את הפשטות את הפתיחות שלך. הרגשתי חלק מהמסע שלך דרך המילים. תודה ששיתפת!

wpDiscuz