מחכה לחיבוק שכנראה לא יבוא…

poemsfull

היצירה מסיעה אותי למקומות מדהימים.

ההנאה היא גדולה; הסיפוק ממלא. יחד עם זאת, תמיד טמון בי איזה צורך לקבל חיזוקים וחיבוקים מהסביבה הקרובה.

זהו, עברה שנה. מחרתיים יתקיים גילוי המצבה של אמי. שוב אני מוצאת את עצמי באזור שבו גדלתי. אני עוברת סימני דרך לאורך ולרוחב דרכי לכאן. המקומות מוכרים אולי, אבל כעת הם סתם מקומות ריקים מתוכן. לא נבקר שם יחד שוב.

האובדן הוא כפול. מצד אחד, הדברים המוחשיים הולכים ופוחתים. הבית התרוקן והרכוש התפזר למקומות רבים. החפצים, ארוגים בזיכרונות של אישה שהייתה ואיננה, הופכים להיות סתם חפצים.

מצד השני, יש אובדן עצום על כל מה שעומד לקרות מחר: היא לא תבוא, לא תראה ולא תחבק. חסרונה יורגש בכל השמחות שבדרך. הנכדים יגיחו לעולם יתומים מסבים.

נכדים? כרגע לא באופק הקרוב…

לאחרונה נולד לי רך מסוג אחר. יש לי ילד חדש שאני מטפחת בבית. כמה חבל שאמי לא זכתה להכירו.

אמי הייתה מורה לאנגלית. הייתה לה תשוקה למילה הכתובה: מאוד אהבה לקרוא ספרים מכל הסגנונות. היה נדיר למצוא אותה ללא תריסר ספרים בחיקה.

כאשר למדתי בבית הספר היא תמיד עמדה לי לעזר. בדקה שגיאות, צחצחה ומרקה ניסוחים וסייעה בעצות משכילות.

לא ברור לי כיצד זה קרה. בתוך תוכי אני יודעת שלאמי היה תפקיד מכרעת בלידה של הבלוג פרי עטי. משהו במותה דרבן אותי לכיוון הזה. כיום יש לי כארבעים בלוגים בעברית לצד כארבעים באנגלית באתר חדש שממתינים לעידוד של אמא שלעולם לא יגיע. מה לא הייתי נותנת שהיא תראה את היצירה, כמה יכולה הייתה לתמוך ולסייע בעריכה ובבניה. קשה לדמיין כמה קשה יהיה שייוולדו הנכדים באמת…

השבוע טיילתי בשוק איכרים

הופתעתי לגלות שלושה משוררים לצד שלוש מכונות כתיבה ישנות עם שלט המעורר סקרנות רבה. שירה: הנושא שלך, המחיר שלך.

poem

חלפתי על פניהם והמשכתי לראות דוכנים נוספים. לבסוף הכריעה הסקרנות וחזרתי לשוחח עם השלושה. מאוד נהניתי מהרעיון היצירתי ולא יכולתי אלא לפרגן ולנסות בעצמי.

נתתי להם נושא ״נייקד נוטריטיון״ ושם ״הליני בייני״ וכך נולד שיר מקסים.

תמיד יש מקום לטרוף רעיונות חדשים. אמא, הצילומים המקסימים הם פרי נכדך.

תבואי לבקר בדפי הבלוג ועל תהססי לכתוב תגובה מפעם לפעם. חפצתי לחלוק עמך מסעות חדשים בין הזיכרונות היפים.

מחכה לחיבוק שכנראה לא יבוא…

שלך,

הליני ביני ♥

cheese

הגב

6 Comments on "מחכה לחיבוק שכנראה לא יבוא…"

Notify of
avatar
נגה חיטרמן
Guest

אני קוראת את מילותיך ומתרגשת אתך.
את מצליחה להעביר את הלך הרוח הכואב והלך הרגש הדואב ,כאחד.
לחשוב שעברית לא שפת האם שלך…..
אני מוצאת בין השורות עולמות נסתרים של קשר משפחתי עמוק ,מורכב אוהב וכבר מתגעגע….געגוע … .
וסימני הדרך של חייך, שלכאורה נהיים לפתע שברירים ,ילוו אותך באשר תהיי.
תמיד נמצא את עצמינו מובלים ע"י הורינו למרות שפרצנו דרך וחיים אחרים.
נהיה שונים ונהיה דומים להם.
הילה יקרה ואהובה.
לבי איתך ובצערך. אמך עליה השלום הלכה אל הלא נודע …תנוח על משכבה בשלום .

מיכל
Guest

מרגש ונוגע. מזכיר לי את מילותיה של אימי לאחר מות סבתי

יונית
Guest

ריגשת אותי בכתיבתך הלין יקרה. חיבוק גדול , ואין לי ספק שהיא מרגישה אותך ואת כתיבתך, בכל מקום שהיא נמצאת… כך לפחות אני חושבת על סבתי, כשאני כותבת. אני מדמינת אותה מסתכלת עלי , שם בפינה, יושבת מולי ומחייכת את החיוך עטור הקמטים שלה. מצטרפת לסוד הכתיבה שלי.

wpDiscuz