Kinky Toots – קינקי טוטס

kinky
Some bodypart icons made by Freepic from www.flatiron.com

האמת שאינני יודעת כיצד הייתי מצליחה לכתוב את הבלוג ללא עזרתו הנדיבה של יקירי ‏ואני כלל לא מתכוונת לעזרתו בעריכה הלשונית…‏

הוא אף פעם לא היה מאלה שנוצרים את לשונם…

חוש הומור שלו הולך לפניו לכל ‏מקום. כל פעם שאנו יוצאים בטבע לטיול אופנים, חגיגה. לא משנה עם אני מלאת ‏רצינות, עסוקה בשגרת הבילוי הזוגי או סתם רוכבת לי בהקיץ, תמיד יהיה לו משהו ‏להגיד…‏

זוכרים את חישוריי החדשים?

המסלול הירוק היה לכאורה מסלול מדהים לכל הדעות. ‏במחשבה שניה, הייתי מוכנה לבקש את כספי בחזרה… היום זאת הייתה נסיעתי ‏השלישית וגם הפעם השלישית שהחלקתי מן האוכף בצורה מבישה. אני מקווה שלא היו ‏עדים לביזיון. במידה והיה רוכב אלמוני עד לאירוע המבייש, אני מבקשת יד לפה ורגל ‏לאוזן! ‏

יקירי אוהב לצחוק עלי: אומר לעתים מזומנות שיש לי סף נמוך לכאב. בינינו, מי יכול ‏לקבוע את סף הכאב?‏‎ ‎מי בכלל מעז להשוות בין כאבי לכאב של האחר? ‏

מעניין לדעת שמחקרים אחרונים מצביעים על הבדלים מדעיים בסף הכאב בין נשים לבין ‏גברים. מתברר שלנשים יש סף כאב נמוך מזה של גברים.‏

כאשר אנו נפצעים וסובלים מכאבים, גופינו משחרר משככי כאבים טבעיים הנקראים ‏בטא-אנדורפינים או אופיואידים טבעיים. האנדורפינים מעמעמים את התחושות ומקלים ‏על הכאב. מתברר שגופו של המין החזק הוא גם חזק ביצור של אנדורפינים‎ ‎כאשר גופו ‏של המין החלש חלש ביצורם. ‏

אז יקירי תשמע: מותר שזה יכאב לי בקול רם. יש אישור לקולות הנלווים לסבלי הלא ‏מבויים! (שטויות במיץ – העורך)‏

משפחתי התייאשה מלנסות להעיר אותי באמצע הלילה (וטוב שכך! קשה אחר כך ‏לחזור ולהירדם…). הם פוחדים מתגובותיי המלוות בקולות מבהילים. קולות דומים ‏משתחררים ממני בטבעיות כאשר אני ישנה פצועה או סתם כואבת במיטה ומנסה ‏להתהפך. תהיו בטוחים שכאשר אני מתגלשת מאופניים בצורה לא מתוכננת, כל ‏הסביבה תשמע על כך…‏

כל אחד מאתנו מתמודד עם כאבו בדרכו הוא.

לְפֶתַע פִּתאוֹם: נפילות, חבלות ‏והתרסקויות קורות ויקרו. הן לעתים כואבות ואף כואבות מאוד. היות והנזקים הם על פי ‏רוב חיצוניים ובולטים לעין הבלתי מזוינת, הסביבה מפגינה הבנה רבה, אפילו אם אנו ‏צורחים ובוכים על יתר מידה.‏

לעתים, כאשר אנו חשים לפתע משהו זר בגוף או מקבלים תוצאה חריגה באחד ‏הבדיקות השגרתיות, אנחנו נתקפים בפחד משתק ולפעמים משחררים תגובות בלתי ‏נשלטות.‏

מצד אחד, אפשר לרוץ כמו עכבר במבוך ולהיתקע שוב ושוב במבוי סתום, דרך ללא ‏מוצא, או מצד שני, אפשר לנשום נשימות עמוקות ומרגיעות. המתח מתגבר. אפשר ‏להילחם בו או לחוש אותו, לתת לכאב, לעצב ולפחד מקום. תכירו את היריב העומד ‏בפניכם. לרוגע חשיבות מרובה. אפשר ואף מומלץ להיעזר במדיטציה בטבע ובתפילה ‏כדי למצוא מרגוע לחרדות.‏

הֱיוּ בטוחים בחוכמת גופכם. לרגע אחד על תחשבו שיש לאיש את כל התשובות, אפילו ‏אם הוא לבוש בחלוק לבן… תנו לעצמכם להגיד את המילה האחרונה: ההחלטה ‏המתאימה ביותר לגופכם.‏

לאחרונה, אוחזת בי רכבת של כאבים המטיילת‎ ‎במסלול מוזר למדי בין הכתף ‏השמאלית לצוואר, לאוזן ואף לראש. כעת, אחרי שלוש נפילות מהאופניים התווספו ‏לגופי חבורה מכובדת של כתמים צבעוניים: באמה בברך בכף יד במפשעה ובעכוז. ‏חזרתי הביתה כשבר כלי. האדרנלין הסיע אותי עד לפתח הבית אבל לאחר מכן הייתה ‏לי התנועה קשה מאוד. בקשתי מיקירי לעזור לי להתפשט: משימה לא פשוטה להרים ‏את ידיי מעל לראשי.‏

bruised

אתם יכולים להבין שחברי הצוחק נהנה מאוד מהמעמד. עזר לי להוריד את כל בגדיי ‏למעט הגרביים. אז הופיע שיא של כל השיאים. ללא בושה, הוריד לי גרב אחת, לא ‏שחרר את כף הרגל הערומה, אלא התחיל במסע עיסוי של כפות הרגלים. כבר אמרתי ‏לכם שהנוגע בכפות רגליי זוכה במפתח ליבי? מרגע זה אני שבוייה בידיו.‏

 ♥ פעם שלישית גלידה ספירולינה! ♥‏

2
הגב

avatar
1 Comment threads
1 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
2 Comment authors
Hila Gozaniזוהר מור Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
זוהר מור
Guest
זוהר מור

הלה הי. נהנתי לשוטט בין הכתבות והכישורים הרבים ששמת בבלוג. למדתי על הספירולינה, קראתי על הנסיעה באפניים ועוד ועוד… נהנתי. להתראות