נפגעי אטרף

hila

  בעולם עמום של "נפגעי אטרף" מעטים הרגעים בהם אנו נעצרים לטעום את מה שרקחנו… לעצור ולנשום את החיים. להתענג באריכות באמצעות חושי הנשמה המחודדים. מודה אני, גם עיני מודבקות למסך הקטן, מחשבותיי טרודות ב"מחר-כך" ו"סינדרום אילו היה", לעתים תכופות מרכז הקשב נודד לו – כל אלו חוסמים תקשורת אמתית

מועדים בשמחה?

hila

חגים, הם מועדים לשמחה הלא כן? עבורי פסח הינו חג המעורר בי רגשות ‏מעורבים… ההורים שלי גדלו בניו יורק במרכז גדול ודחוס של משפחה וקהילה. הם ‏בחרו "לנוס לאחור" למחוזות אחרים, הרחק הרחק מן העיר.‏ בדרך מערבה, נדדה משפחתי מניו יורק למדינת רוד איילנד, מדינת ‏קליפורניה ונחתה בעיר קטנה במדינת

זה לא הכל האוכל…‏

hila

הכירו את שרה שרה מקפידה על כל מה שהיא אוכלת. היא מתחילה כל בוקר ‏עם שייק "ירוק" מלא בכל פרי וירק מזין הנמצא בביתה. לאורך כל ‏יומה היא דואגת לאכול רק מזון בריא. היא מתרחקת ממזונות ‏מעובדים, כל פחמימה לבנה וסוכר בכל תחפושותיהם. ‏ קשה לשרה להתעורר בבוקר. היא מחכה

סימנים כחולים

hila

ראיתי אהבתי נקשתי שיתפתי צחקתי אהבתי לחצתי נקשתי שוב בכיתי כאבתי הזדהיתי חיבקתי רוח ישבתי בהיתי נגררתי נשארתי‎ ‎דבוקה הגבתי כתבתי ‏ לחצתי הַקְצָבָתִי לעולם לא נגמרת הצצתי גיששתי ריכלתי אבדתי ברשת רק עוד תמונה חמודה ‏ עקבות‎ ‎חתלתוליות שוב אבודה חברים חברים כה רבים לו רק זכרתי סימנים מזדהים

Kinky Toots – קינקי טוטס

hila

האמת שאינני יודעת כיצד הייתי מצליחה לכתוב את הבלוג ללא עזרתו הנדיבה של יקירי ‏ואני כלל לא מתכוונת לעזרתו בעריכה הלשונית…‏ הוא אף פעם לא היה מאלה שנוצרים את לשונם… חוש הומור שלו הולך לפניו לכל ‏מקום. כל פעם שאנו יוצאים בטבע לטיול אופנים, חגיגה. לא משנה עם אני מלאת

על ענן של שום כלום

hila

לו היו משלמים לי על מחשבות שעות נוספות כבר ממזמן הייתי מיליונרית. ‏עשרים וארבע שבע זורמות אצלי המחשבות ולא נותנות מנוחה: משפחה, ‏בית ועבודה. מה לכתוב לבלוג הבא? מה אפשר להכין לארוחת הערב? אם ‏אני לא אתן גז, הרי אני אאחר לעבודה! צריך להכין רשימת קניות. מי זה ‏השאיר את

למה אנו מנהלים שינוי כמבצע צבאי?

hila

המלחמה ‎‎‎ בין קבוצת ה"אני" לבין קבוצת ה"עצמי" ‏מתנהלת בכל הכוח: ללא טיפת סלחנות או חמלה! ללא ספק למתחרים הגדולים ‏ולאויבים השונאים ביותר לא היינו מתנהגים בצורה כה מזלזלת. לעתים קרובות אנו ‏האויב הגדול ביותר של עצמינו. עד היום אני נלחמת בקול ‎‎‎הזעיר‏‏ ‎‎‎בראשי המטיף לי ‏כמה אני לא בסדר: